ידיעה ב'מעריב' מ-31 במאי מבשרת על החרם המתוכנן של ארגון הגג של המרצים הבריטים על האוניברסיטאות בישראל. ישראל ראויה בכל מאודה לחרם הזה.
דומה שאת רשימתי אפתח דווקא בדברי התגובה המצוינים של הפובליציסט והעיתונאי בן דרור ימיני ("עיתונאי קטן" בפיו של עזמי פשרה) לחרם:
"המרצים הבריטים יודעים את האמת. הם לפחות אמורים לדעת. הם יודעים שבצ'צ'ניה, למשל, חיסלה רוסיה של פוטין עשרות אלפי מוסלמים, יש אומרים מאות אלפים, כדי להחזיר את שליטתה על החבל הסורר. הם יודעים שהצבא הישראלי הוא שיא ההומניות לעומת הצבא הרוסי. הם יודעים שבמרכז אירופה, בסברבניצה, בשבוע אחד, נטבחו יותר מוסלמים מאשר בארבעים שנות כיבוש בישראל. הם יודעים שחיילי בריטניה, השולטים באזור בצרה בעירק, וחיילי ארה"ב, באזור בגדד ובאזורים נוספים, מתנהגים באופן הרבה פחות אנושי מחיילי ישראל בשטחי הגדה המערבית, או יהודה ושומרון. הם יודעים שהמשטר הסורי מדכא באופן ברוטלי את המיעוט הכורדי, ומכניס לכלא כל אינטלקטואל שמעז לפתוח את פיו נגד המשטר. ובכל זאת הם לא החליטו על החרמת רוסיה, בריטניה, ארה"ב או סוריה. רשימה חלקית. הם החליטו רק על החרמת ישראל.
למה? איך זה ששוב היהודים, סליחה, אזרחי הקולקטיב היהודי- ראויים שוב לחרמות, למרות שהם לא ביצעו שום פשע נגד האנושות אז, לפני שבעים ושמונים שנה, ולא עכשיו, אם משווים בין מה שמעוללות מדינות אחרות, כולל בריטניה, לעומת מה שמעוללת ישראל לפלשתינים. למה? למה עיננו חוזות בתופעה ההיסטורית, המדהימה, החוזרת על עצמה, של דין שונה ליהודים- דין ייחודי וגזעני, לעומת כל האחרים? ישראל ראויה לחרם הזה, כי ישראל כשלה בלהסביר את עצמה".
דבריו של בן דרור ימיני קצרים, פשוטים, מובנים לכל קורא, בהירים, מביאים בקצרה את הנימוק נגד החרם (בהמשך המאמר הוא מציג את המניע העיקרי של הבריטים- כמו אז כך היום, ניסיון לפייס את אומות ערב, בשל הנפט).