מימון לבית ספר כצורך הומניטרי?

ד"ר ארנון גרוס, PHD בלימודי האיסלאם מאוניברסיטת פרינסטון, שמכהן כחוקר בכיר עבור "המרכז למעקב אחר השפעות השלום" תירגם את אותם ספרי לימוד חדשים ולאחרונה הוזמן להרצות מול הפרלמנט האירופי בבריסל מאחר ומדינות שהן חברות באיחוד האירופי מעבירות מימון למערכת החינוך ברשות הפלשתינית. ד"ר גרוס דיווח שספרי הלימוד החדשים של הרשות הפלשתינית מדגישים את הערכים הבאים: 1. יהודים הם זרים ואין להם שום זכות בפלשתין. 2. ליהודים יש אופי מפוקפק ורצחני. 3. ישראל היא המקור לכל הרוע שנעשה לפלשתינים. 4. לא ניתן שלום עם ישראל המבוסס על פיוס. 5. יש עידוד למאבק כוחני. 6. שחרור פלשתין אינו מוגבל לשחרור הגדה ועזה בלבד. 7. מהללים את הג'יהאד ומות קדושים ומעודדים פעולות טרור נגד ישראל. 8. המערב, התומך בישראל, הוא אימפריאליסטי השואף להגמוניות עולמית נגד האיסלאם. גרוס מציין שספרי הלימוד של הרשות הפלשתינית מלמדים שפלשתין וירושלים שייכות לערבים מימי קדם על סמך העובדה שהכנענים והיבוסים מוצגים כ"ערבים". כל האחרים, כולל היהודים, היו פולשים זרים ללא זכות חוקית בארץ. בספרי הלימוד החדשים האלה, שהופקו ע"י הרשות הפלשתינית בחסות הפת"ח ולא בחסות החמאס, מקומות קדושים ליהודים בארץ לא זוכים להכרה. במקום זאת, הם מציגים אותם כמקומות קדושים למוסלמים אשר נלקחו ע"י היהודים שלא כחוק. הוא מדגיש שבספרים משנת 2001, שונה שם קבר רחל בבית לחם ל"מסגד בילאל בן רבאח", בזמן שבספרי לימוד אחרים משנת 1996 שם המקום עדיין היה קבר רחל. כאן אנו עדים למיתוס בהתגלמותו. בהרצאתו העלה גרוס מספר רב של דוגמאות כיצד ספרי הלימוד החדשים מלמדים שלישראל האחריות הבלעדית לסכסוך, וכיצד הפלשתינים הם הקורבנות של ישראל. התנגדותם המזוינת של הערבים לתוכנית החלוקה של האו"ם מ-1947 לא מצוינת כלל וגם לא פלישתם של שבע מדינות ערביות ב-1948 ביום שבו ישראל הכריזה על עצמאותה. גרוס הרכיב רשימה של 25 האשמות נגד ישראל שמופיעים בספרי הלימוד החדשים. לדוגמא: • ישראל תורמת לתחלואים בחברה הפלשתינית ולאלימות במשפחות • ישראל גורמת לעלייה בשימוש בסמים בחברה הפלשתינית • ישראל מזהמת את הסביבה הפלשתינית • ישראל תופסת שלא כחוק במקומות קדושים למוסלמים ולנוצרים • ישראל שואפת להשמיד את הזהות הלאומית ואת המורשת הפלשתיניות בנוסף, מהללים הספרים את אלו שהרגו יהודים והשיגו "מות קדושים": בספר אחד כתוב: "...זרם הדם משמח את נשמתי, וגם גופה הזרוקה על האדמה עליה מתנפלים טורפים במדבר." במקרים אחרים, מות קדושים מתואר כמסיבת חתונה. כך, ספרים חדשים אלה מכחישים את ישראל כמדינה ריבונית ומציגים אותה כאויב שיש להילחם בו עד הסוף. במילים אחרות, כפי שמציין גרוס, "הם מחנכים מלחמה במקום שלום". כעת, השאלה שחייבים להעמיד לפני ממשלות בוש ואולמרט היא: האם לממן את תוכנית הלימודים העוסקת במלחמה הפלשתינית במסגרת תמיכתה בצרכים ה"הומניטאריים" של האלמנטים ה"ממתנים" בתרבות הפלשתינית?