בחזרה לאוסיראק

בשנת 2002 הודיעה אירן באופן רשמי כי היא מפתחת יכולות גרעיניות, תחת המטריה של הוועדה הבינלאומית לאנרגיה אטומית International Agency for Atomic Energy (IAEA) בראשותו של מוחמד אל ברדאעי. לאחר מספר רב של ביקורות חוזרות ונשנות דיווח יושב-ראש הוועדה לאומות המאוחדות כי אין באפשרותו להבטיח כי מתקני הגרעין של אירן מיועדים לצרכי שלום בלבד. במקביל חזרה אירן על הודעותיה הרשמיות כי אין בכוונתה לציית להוראות של הוועדה, וכי מבחינתה ישראל צריכה להימחק ממפת העולם. הגדיל הנשיא לשעבר חתאמי ואמר כי אירן מוכנה לשלם מחיר כבד תמורת מחיקתו של הגמד הציוני. ההיתכנות של מניעת הפצתו של נשק גרעיני באמצעים צבאיים נדונה פעמים רבות. ארצות הברית אף שקלה להפציץ מטרות גרעין של סין בשנות השישים, והחליטה שלא לעשות זאת. הדוגמא היחידה לשימוש בעצמה אווירית כדי לאכוף הפסקת פיתוח נשק גרעיני היא זו של ישראל. ביוני 1981 המריאה שמיניית מטוסי קרב-הפצצה מישראל בחיפוי של מטוסי קרב, חצתה את המרחב האוויר העוין ופגעה בכור שבנתה צרפת עבור סדאם חוסיין באוסיראק. הכור נהרס לחלוטין. למרות המשובים הדיפלומטיים הלא-נעימים הוכרה הפשיטה על האוסיראק כאחד המבצעים המוצלחים שנעשו אי פעם. לנוכח כוונותיה המעשיות של אירן לפתח נשק גרעיני, נשאלת השאלה האם יכול כוח צבאי כלשהו, ובמקרה זה ישראל, לעצור או להאט את התגרענותה של אירן. במאמר מפורט בהוצאה של המכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס המסונף לאוניברסיטת הרווארד בבוסטון, ארצות הברית, נשקלים הסיכויים והסיכונים של ביצוע התקפה שכזו בעיקר על סמך מקורות גלויים. המאמר מפורט מאוד ורק תקציר ממנו יובא לפניכם. התרגום המלא צפוי להופיע בדו ירחון "נתיב" בהוצאת מרכז אריאל.