איננו חייבים לעסוק בניחושים באשר לנטיתה הפוליטית של המדיה הישראלית. ברור הוא לכל מתבונן אקראי כי היא נוטה שמאלה ובצורה חריפה. משאל אשר נערך לפני כשנתיים בין פרטי המדיה באשר לנטיתם הפוליטית מצא כי ארבעה מתוך חמישה עיתונאים הינם נוטי שמאל במוצהר.
אין להתפלא אפוא למראה חיפושיהם האינטנסיביים של שוחרי הגינות ואיזון במקומותינו אחר עיתונות אשר תוחזק בעיניהם כשאינה מאחזת עיניים או מוטת סדר-יום חד ממדי ושמאלני בבירור. הוסף לזאת את חוסר הנחת המתגבר בציבוריות הישראלית מהכיוון אשר עיתונות השמאל מנסה לגרור את עם ישראל ומדיניותו, כיוון אשר נתפס ובדין בידי ציבורים גדלים והולכים כמוליך את מדינתנו בכיוון אבדני.
חוסר הנחת מהכיוון השמאלני הינו מצטבר בעקבות כשלונות מוכחים של אובדן דרך עקב ההשפעה השמאלנית כגון הסכמי אוסלו א' ו-ב' הכישלוניים, פינוי לבנון המוצדק אך הכאוטי והשלומיאלי, הזנחת התעצמות החיזבאללה גם ע"י אנשי ימין אך בהשראה שמאלנית מובהקת, האינתיפאדה השנייה על תגובות ישראל מאוזנות השמאל ומשום כך כאוטיות לישראל, גרוש גוש קטיף וצפון השומרון מונחה עיתונות ואידאולוגי השמאל וחסר כל הגיון ביטחוני ואסטרטגי, חוסר התגובה מונחה השמאל נגד התעצמות החמאס תוך הפקרת שדרות ועוד כהנה וכהנה.
קרוב לוודאי כי השמאל הישראלי לא יראה בזאת עצת ידיד, אך אובייקטיבית, עליו לבחון ולשנות רבות מהאידאולוגיות ומנתבי דרכו הרעיוניים הקיימים על-מנת להתאימם למציאות החדשה ולעובדות כפי הצצות מניסיונות הנפל שלו לתקן את דרכי המזרח התיכון האיסלאמיסטי תוך התחשבות בנתנונים הגאופוליטיים העולמיים.
בציבורים רבים גמלה ההכרה כי משקלה הסגולי של המדיה הישראלית הינו רב ועצום יותר מכמותה למעשה עקב השפעתה המוכחת על נטיות והעדפות הציבור בארץ. רבים החלו לכנותה ולא בלצון, "הרשות הרביעית" ומשום כך נמצא כי חייבים לבוא משקלי נגד אשר יאזנוה, אך מכאן ועד האיזון למעשה הדרך ארוכה.
נטייתה ההיסטורית של המדיה שמאלה נובעת מנטייתו של השמאל לאליטיסטיות, להתנשאות ובוז לשונה אשר יוצרת הצדקה, בעיניו בלבד, להשגת המטרה כאשר כל האמצעים כשרים לכך ולעזאזל האובייקטיביות והצדק הטבעי, בעוד שהימין, אותו רומנטיקן ונאיבי ללא תקנה, דבק בעיקרון הממלכתיות וההגינות הטיבעית אפילו ואלה באים על חשבון שרידותו הוא.
הקורא אינו אמור להתבלבל כאן בין הימין כפי המתואר כאן (אותו ציבור דמוקרטי הנוטה מעט ימינה מהמרכז) לבין הימין הקיצוני, הפשיסטי הטוטליטרי הבזוי, המרחק בינהם גדול כרחוק השמאל מהם. הבדלי גישות אלו יוצרות הצדקה, מעוותת מאין כמוה, בדעתם של עיתונאי השמאל (חלקם אף נימנים עם השמאל הפשיסטי) לרפד את קינהם בניחוחות שמאל נוספים, עד ללא גבול, בעוד ועוד מתמימי דעותיהם ושותפיהם לדרכם השמאלנית.
עדיין פתוחה השאלה באשר לסברה כי בסתר לבם יודעים עיתונאים שמאלנים כי משקל טיעוניהם אשר חלקם אף נגועים בנטיות השמאל הפשיסטי, הינו חלש, מנותק, אובדני ושאינו עומד במבחן ההגיון האנושי הפשוט ויושרת הדרך ומשום כך מנסים הם לשאוב רבים יתר ויותר כדוגמתם על-מנת שהכמות הנוספת תהפוך בכך לאיכות, מעוותת ככל שתהיה, חדשה. בכך נראה כי מקווים הם לשמר את שליטתם בעיתונות וכפועל יוצא, את שליטתם בהכוונת דעות הציבור בארץ.
מאפיין נוסף הינו הקיבעון המחשבתי בו לוקים פרטי מדיית השמאל, זה המביא להתעלמותם המוחלטת מעובדות אובייקטיביות והצמדותם לאותן הסובייקטיביות התואמות אך ורק את דעותיהם התחיליות. ערפאת חתר ובמוצהר להשמדת ישראל? לא בעינהם, ישראל, היא אשמה כמובן. החמאס חותר להשמדת ישראל? רק נשוחח עמם בהגיון והם כבר ינטשו בששון ובשמחה את רעיונות ההשמדה המצחיקים הללו. רק ניתן עוד ועוד שטחים ושלום והנירוונה השמיימית תרד לשכון על המזרח התיכון. רק נפסיק את הכיבוש (ממי וממה בדיוק), וגר זאב עם כבש, לגישתם.
הכיצד מוכנים אלו להפוך את מדינת היהודים היחידה בעולם למעבדת ניסויים ענקית? ניתן שטחים ונקבל שלום הם אומרים, ובמידה ולא יצלח? נו אז ניסינו, יאמרו הם. הניסוי נכשל? המדינה במורד הביוב? לא באשמתנו כמובן, ההתחממות הגלובלית, כתמי השמש, ביבי והרב קוק הם האשמים, ואיך לא? אם אך היינו כולנו מסתדרים לצעוד בסך בשלשות, כך מקווים הללו, לבושים בגדי עבודה כחולים (ומפוספסים אורוולייאנית) תוך איפוס דעותינו לדעה שמאלנית אחת והדבר לא היה קורה. ברוב התנשאותם שוכחים אלו את הצד השני למטבע הסיכסוך ורצונותיו והללו מעולם לא נסוגו ונראה כי לא ייסוגו בעתיד הנראה לעין, משלילתם ההחלטית את קיומה של "היישות הציונית" בכל שטח שהוא, בכל סדר גודל.
יש לעשות סוף לבדיחה עצובה זו של המדיה הישראלית הנלעגת, זו אשר אשר אמורה, ככלל, להיות "כלב השמירה של הדמוקרטיה" ולמעשה הינה "הזאב הטורף, מחריבתה של הדמוקרטיה" כפי המסתמן מזה זמן רב (אותם עיתונאים אשר עדיין יישרי דרך בעליל, מתבקשים להוציא עצמם מהנאמר כאן).
היוזמות האחרונות ליצור יש מאין עיתונות מאזנת ואפילו שאינה מאוזנת בבחינת "הפלייה מתקנת" הוא חיובי ונדרש מזה זמן רב. יוזמות כדוגמת זו של מר אדלסון להקמת עיתונות אחרת חופשית או תמורת תשלום עשויות להחזיר את הדמוקרטיה אשר נגזלה ע"י עיתונות השמאל שוב לעם ישראל, אותו הריבון האמיתי במדינת ישראל אשר נבעט ברגל גסה ממעמדו הדמוקרטי הריבוני ע" המדיה בנוסף לגורמים האחרים כשלטון הכנסת והממשלה הקלוקלים ומערכת המשפט ככללה (הפרטים יישרי הדרך מתוכם רשאים כמובן לראות עצמם כמחוץ להגדרה זו).
עלינו לתמוך בכל אדם ואמצעי אשר יתרמו להורדתה של העיתונות הישראלית היהירה, אליטיסטית, מאחזת העינים והסחרירית להלל, חזרה לממדיה הרצויים הטיבעיים.
במדינות רחוקות העיתונות מפקחת על עצמה בצורה מעוררת הערצה. מקצוע העיתונות שם אינו נבדל רבות בחשיבותו והכבוד המוענק למחזיקיו ממקצוע עריכת הדין או הרפואה. העונשים המושתים ע"י מערכות הבקרה הפנימיות על מפרי הקוד האתי הינם כה חמורים עד כי מעטים מעזים לפרוץ את המסגרת. ואילו במקומותינו קשה שלא לראות את קובץ העיתונאים למעט מעטים בלבד, אחרת מאשר כחבורת ריקים ופוחזים, תאבי פרסום וממון, דורכי גוויות ומוכרי נשמותיהם לשטן ומולך השחיתות. חבורה (כנופיה?) חסרת אמינות ויושרה המעוררת תעוב בניסיונותיה הפטתיים לאחז את עינינו ולסובבנו בכחש.
כאן במחוזותינו "כל ממזר מלך". כל אוחז בעט או מקיש מיקלדת זה מקרוב בא אשר מטענו הערכי והאידאולוגי שואף לאפס, מתגדר בתואר עיתונאי וחמור מכך, מקבל את תמיכת המערכות בצורה עיוורת ומשכך שופך מילותיו ללא הבחנה, יושרה ואבחנה בעוד אנו ברוב אווילותנו קונים הנאמר "ראש ורגלים", כבכורות בטרם קיץ.
עיתונות חינמית כדוגמת יוזמת מר אדלסון הינה חיונית ומבורכת אך אינה מספקת. מדינת ישראל נכשלה במאמציה ליצור, וולנטרית, עיתונות אתית ומאוזנת כדוגמת העיתונות העולמית, ממש כפי כישלוננו ליצור מערכות שילטון ומשפט אתיות ומאוזנות. נראה כי מה שנכון ונאות לאחרים אינו עובד במדינת היהודים. ומשכך וללא הגרת דימעות תנין מיותרות, עלינו ליצור מערכות פיקוח מבוססות חוק על מקצוע העיתונות כדוגמת מקצוע עריכת הדין למשל.
מקצוע העיתונות (ושאר סעיפי המדיה כדוגמת הטלוויזיה) חייב להיות מבוסס השכלה אקדמית רשמית. רישיון עיתונאי יוענק לתקופה מוגבלת אשר תיקבע בחוק וחידושו יותנה בתנאים איכותיים מתאימים. עונשי הרחקה מאירגון העיתונאים, קנסות ואף פתיחת הליכים פלילליים יהיו בגדר הסמכויות של לישכת העיתונאים ואלו אך דוגמיות מהאמצעים הנדרשים. מועצת העיתונות ד'היום הינו גוף נלעג, חסר שינים ואימפוטנטי בעליל, יש לשנותו מבסיסו להפכו לגוף מפקח אמיתי בעל שלוחות בכל עיתון מודפס ונאמנים מטעמו בחלקם הגדול של מערכות עיתוני האינטרנט. באים הפנמנו כי העיתונות הינה "הרשות הרביעית", יש אפוא לנהוג ברשות זו באותם הכללים המקצועיים והאתיים כבכלל הרשויות במדינה.