בוויכוח המאוד לוהט על שווי השימוש ברכב עלו סוגיות רבות, החל מזכויות עובדים ועד לדיני מיסוי. אך מעט מאוד מחשבה הוקדשה לתופעה עצמה ולמה שהיא גורמת. בדיון זה הוחמצה ההזדמנות להתייחס לנקודה המרכזית, שהיא אינה האם הרכב הצמוד יהיה משתלם או לא, אלא העובדה שלשימוש מוגבר (לעיתים אף מעבר לצורך) אין מחיר עבור המשתמש.
במילים אחרות, מקבל ההטבה יודע שהוא יכול לנסוע ברכב הצמוד ככל העולה על רוחו "בלי לדפוק חשבון", משום שהעלות שהוא משלם אינה תלויה במידת השימוש. רק במקומות מועטים נוהגים לחייב את הנוהגים במחיר הדלק. ברוב המקומות העובד פשוט נכנס לתחנת דלק והחשבון מהדלקן מגיע ישר למעסיק. גם אם העובד משלם עבור הדלק, כידוע, העלות המלאה של הנסיעה אינה רק מחיר הדלק, אלא מחיר הטיפולים והבלאי של הרכב.
התוצאות מהיבט זה הן ברורות: עומס בכבישים, אי שימוש בתחבורה ציבורית, זיהום אוויר הנובע מכלי הרכב ותאונות דרכים. כל אלה היו יכולים לפחות אילו היו המשתמשים בכלי הרכב יודעים כי הם משלמים את העלות מכיסם. מדוע לנסוע ברכבת אם כרטיס רכבת עולה כסף, בעוד נסיעה ברכב פרטי היא בחינם? עומדים בפקק? "לא נורא, הדלק לא על חשבוננו. תפעיל מזגן...", הבן רוצה לצאת לפאב לבלות עם חברים? "שייקח את האוטו מהעבודה - זה בחינם. מונית עולה כסף..." שנלך ברגל? "למה לנו, יש הסעה בחינם. אל תשכח לקחת קבלה על החניה...".
העובדים שאינם משלמים על הדלק לרכבם, גם אינם שמים לב למחיר הדלק, וכך בדרך אגב, אנו מבטלים גם את התחרות בשוק הדלק. קביעה של שווי שימוש גבוה ברכב, ככל שתכביד על כיסו של העובד, לא תבטל את התופעה הזו. הרי גם אם שווי השימוש יהיה יותר גבוה, עדיין הוא לא יהיה תלוי במידת השימוש ברכב.
התוצאה עלולה אף להיות הפוכה - עובדים שירצו לאזן את הנזק לכיסם כתוצאה מהמיסוי, יגבירו אף יותר את השימוש ברכב הפרטי, כדי שהתמורה שהם יקבלו, למס שהם ישלמו, תגדל.
העלאה גבוהה מאוד של המיסוי על השימוש ברכב באופן שיידחק את כל העובדים לוותר לחלוטין על הרכב הצמוד אולי תשיג את התוצאה הנ"ל, אך מעבר לפגיעה בזכויות העובדים, עלול לצאת שכרנו בהפסדנו כאשר בעלי הרכב הפרטיים יתחילו לשמור עליהם זמן רב יותר. גיל כלי הרכב הנע בכבישים יעלה, וכתוצאה מכך גם תרד הבטיחות שלהם.
קיים גם ההיבט המוסרי. מי לא מתנגד לחשמל חינם לעובדי חברת החשמל (חוץ מבני משפחותיהם כמובן)? כך גם יש להתנגד לדלק חינם לכל השאר. כל מי שעושה שימוש בדלק, חייב לעשות שיקול כלכלי הגיוני.
המסקנה היא, שבלי קשר לשווי שיקבע לשימוש ברכב צמוד, יש לאסור על המעסיקים לשלם עבור צריכת הדלק, השמן, והטיפולים השוטפים שעוברים כלי הרכב. עבור כל אלה העובדים יחויבו לשלם מכיסם. את הפיצוי העובדים יוכלו לקבל בהעלאה חד פעמית של המשכורת (הכול כמובן בתיאום עם ועדי העובדים). כדי לוודא שהאיסור הזה נאכף, יכול משרד האוצר לחדול מהכרה בהוצאות דלק פרטיות כהוצאה מוכרת של העסק.
שימו לב שאם מוציאים מהחשבון את העלויות המשתנות של החזקת הרכב, בטלה מעצמה הבעיה לקבוע שווי לשימוש ברכב. אילו הוצאות נותרו? מחיר הליסינג, מחיר הרישוי ומחיר הביטוח. סכומים שנתיים קבועים וידועים מראש עבור כל רכב ורכב. סכמו אותם ויש לכם את שווי השימוש לרכב. השווי האמיתי! מחושב וממוּסה באופן מדויק מכול נישום ונישום. יללה, חבל על הוויכוח.