המהלך הראשון הוא זה שנקרא (במקור) "מענק לעובד שכיר ודיווח מקוון" (הכוונה למס הכנסה שלילי) והמהלך השני הינו זה שנועד להגדיל את שווי השימוש ברכב ולשנות את הכללים באשר לניכוי הוצאות הרכב.
להלן התייחסות פרטנית לשני המהלכים הללו:
מס הכנסה שלילי
1) מההיבט המקצועי גרידא, סיכויי ההצלחה של כל תוכנית לתשלום מס הכנסה שלילי הינם לוטים בערפל, בלשון המעטה, כל עוד לא הונהגה בישראל חובת דיווח כללית.
2) כל מודל לתשלום מס הכנסה שלילי עלול לגרום לתופעות לוואי שליליות (כגון הסדרי שכר פיקטיביים ותשלומים במזומן) ועלול גם לשמש תמריץ שלילי לקידום העובדים מעוטי השכר.
3) מחקרים הוכיחו, כי רבים מבין מקבלי השכר ברמות הביניים (לא ברבעון הנמוך ולא ברבעון העליון של מקבלי השכר במשק) כמעט ואינם נהנים מרמת חיים משופרת לעומת מקבלי השכר הנמוך, וזאת כפועל יוצא מתשלומים, מהעברות ומהנחות ספציפיות, שמופנים אך ורק לאוכלוסיות החלשות. הנהגת מס הכנסה שלילי תחריף עוד יותר את הפרדוקס החברתי הזה.
נתכבד להעיר, כי אם יחליטו חברי הכנסת שמדובר אכן במהלך שראוי לנסותו, צפויים קשיי יישום כדוגמת אלו:
- לא ברור אם וכיצד תבוצע הבחנה בין מקבלי שכר נמוך לבין עצמאיים, דלי הכנסה.
- לא ברור כיצד יעוקרו מרכיבים חד-פעמיים (לרבות הכנסות פטורות ממס), וכיצד ישולבו במודל הכנסות מפרמיות, משעות נוספות וכיוצ"ב.
- לא ברור אם ראוי לעודד עובד דל הכנסה, שבן זוגו עתיר הכנסה (או עתיר נכסים).
- מה דינם של נישומים עצמאיים (או כאלו שהינם גם שכירים וגם עצמאיים), שהיו להם בשנת המס הפסדים מעסק, או ממשלח יד, וכיצד יובאו בחשבון הפסדים עסקיים משנים קודמות.
- רבבות נישומים נאלצים לקבל על עצמם עבודות נוספות, להשלמת ההכנסה. האם ייגרע חלקם או שיקבלו תמריצים זהים לחבריהם לעבודה (או שמא יקבלו תמריצים כפולים)?
- מי יפקח על מערכות הדיווחים והתשלומים המפלצתיות, הכרוכות במהלך שכזה, ומי יהיה אחראי לכל "הקלקולים" הצפויים?
יש הסבורים כי מדובר במהלך בעייתי במיוחד, שחסרונותיו עולים על יתרונותיו, ויש לקוות כי חברי הכנסת ישקלו היטב לפני שיתנו לו גושפנקא חוקית.
השינויים בנושא הרכב הפרטי
מוצע, למעשה להגדיל באופן משמעותי (אם כי בהדרגה) את ההכנסה הרעיונית בשל שווי השימוש ברכב צמוד, ובאותה הזדמנות להעלות את הרף באשר לסכום הבלתי ניתן לניכוי לצרכי מס הכנסה (לעצמאים), בשל הוצאות הרכב.
במקרה זה מסרבים בכירי משרד האוצר, בעקשנות בלתי מובנת, להביא בחשבון את הפרמטרים השונים שיש להם השלכה מהותית על הנושא כגון אלו:
1) מידת השימוש בפועל ברכב לצרכי המעביד, או לצרכי הפקת ההכנסה ממשלח-יד.
2) שעות העבודה בפועל והזמינות להגיע לעבודה בתחבורה ציבורית.
3) גילו, מצבו ושוויו הכלכלי של הרכב.
4) מספר המשתמשים ברכב.
בכך, גורם משרד האוצר (בעקיפין) להנצחתם ולהאדרתם של עיוותי המס הקיימים לרבות שימוש בזבזני ברכב לצרכים פרטיים, ולמעשה "מעניש" את הנישומים שמרבים להשתמש ברכב בעיקר לצרכי העבודה.
מקובל לתאר חוק מס "טוב", על דרך השלילה, ככזה שאיננו בלתי סביר (בהיבט המקצועי והציבורי) ובלבד שאיננו בלתי ישים (בהיבט הביצועי).
אנו סבורים כי המהלכים שמציע משרד האוצר, כפי שנסקרו ברשימה זו, אינם עומדים בקריטריונים הללו.