מומחי הסוציולוגיה הישראלית תמימי-דעים כי ראשיתה של משפחה אוהבת בנישואים רצופי אהבה. בכנס שערכו, ערב ט"ו באב, הם הגיעו לכלל מסקנה חד-משמעית: המשפחה היא מוצר-לוואי של הקירבה בין הבעל לאשה. היא תישאר איתנה רק אם יוסיפו בני הזוג לטפח את ההנעה (מוטיבציה) המקורית שאיחדה אותם. הם זקוקים לתחושה שהם מאושרים יותר בהיותם יחד מאשר בנפרד ושהם מקבלים את זה כמו איש את עצמו. אם קיימת התחושה הזו בבני הזוג - הם גם יעתיקו אותה לילדיהם...
פער-דורות
משתתפי הכנס הגיעו גם למסקנה, כי אהבה בין סבים לנכדים עשויה אף היא לשמור על איחוד המשפחה. ילדים מורדים בהוריהם, מתבגרים ויוצאים את הבית, אך בבוא הנכדים לעולם - שבות המשפחות ומתאחדות.
בסקר שערך מכון "סקרים", לקראת הכנס, הודו עשרות זוגות ישראלים, בני הגיל המתקדם, שלעיתים קרובות לא היתה הסכמה ביניהם לבין ילדיהם בנושאי מוסר ומדיניות, והם חשו בפער-דורות עמוק, אך האהבה לנכדיהם גישרה על-פני פער זה. 90 אחוז מן הזוגות ששותפו בסקר, העריכו את הקשרים עם נכדיהם כטובים עד מצויינים. הם כינו מקור חדש זה לאהבה כגורם מלכד במשפחותיהם וקבעו שהביא ל"ריפוי-פצעים" בממדים ניכרים.
לדעת הסוציולוגים הישראלים, אחת הדרכים לבטא אהבה היא לטפח מעין "חברה להערצה הדדית" בקנה-מידה קטן בבית. לדבריהם, די מתקבל על הדעת שבני משפחה המעריכים זה את זה - חייהם טובים משל אחרים. עוד סבורים משתתפי הכנס כי כרטיס-ברכה שמשגרים הילדים להוריהם ליום-הולדת, או חתירה לציונים טובים בבית הספר - מהווים ביטוי מובהק לרצונם של בני הבית לעשות כמיטב יכולתם כדי להשביע את רצון הוריהם ולעשותם מאושרים.
קשר שאומץ
משתתפי הכנס הצביעו על שיטה העשויה לסייע לבני המשפחה ללמוד לשבח ולהלל זה את זה. בשיטה זו, שהיא דמויית-משחק, מונה כל אחד בתורו את תכונותיו ומאזין לשבחי האחרים עליו. לדעת הסוציולוגים, זוהי שיטה פשוטה להפליא, שתוצאותיה מדהימות.
פתיחות, כנות ועשיית דברים בצוותא - הם תווים נוספים של משפחה מאושרת והם כרוכים ושלובים זה בזה. יש שמשפחות מוצאות עצמן פזורות יתר על המידה וכמעט שאין לבני המשפחה פנאי זה לזה. המלצתם של הסוציולוגים למקרים אלה היא תיכנון של כנס משפחתי, כאשר במפגש יציין כל בן-משפחה את רשימת פעילויותיו.
למשפחות המתקשות בתקשורת, מחמת המרחקים הגדולים, ממליצים הסוציולוגים חליפת-מכתבים תכופה, בלויית תצלומים, התקשרות בטלפון, או אפילו סרטים מוקלטים.
הצד השווה שבכל המשפחות המאושרות הוא שהן מתאמצות להיות כאלה. אבל, התמדה בקשרים המשפחתיים מחייבת מאמץ ניכר, והדבר משול לנטע: אם אינך משקה אותו ואינך חושף אותו לאור - הוא לא יצמח.