רק מבקרי-מדינה מעטים ידעו בעבר להתנסח באורח מושלם כל כך כמו מבקר המדינה הנוכחי, מיכה לינדנשטראוס. ומסתבר כי כשרון הניסוח הזה טבוע בעצמותיו עוד מימים ימימה.
כבר בתקופת היותו סטודנט למשפטים, כצעיר בשנות העשרים שלו, בלט מיכה בסיגנון הכתיבה התמציתי שניחן בו כסופר. הוא פרסם אז שני ספרים, שהתגלגלו מהר מאוד מיד ליד: "שלושה צעדים באפור" - רומן אירוטי מרתק – ו"משפט שבלב" - אסופת סיפורים, שפורסמו קודם לכן בעיתונות.
אבל מיכה התגלה בתקופת לימודיו גם כעיתונאי ברוך-כישרון. בשבועון-מפא"י, "הפועל הצעיר", היה לו אז מדור קבוע, תחת הכותרת, "בין כותלי האוניברסיטה בירושלים", שבו דיווח, מדי שבוע, על מחקרים אקדמיים חדשים, בצד פעילויות שוטפות והווי הסטודנטים במוסד האקדמי הירושלמי. מיכה נמנה אז עם מנהיגיו הרעיוניים הבולטים של תא הסטודנטים של מפא"י, לצידם של מיכה חריש ועוזי ברעם, לימים שרים וחברי-כנסת, כמו גם מזכירי מפלגה.
במשך שנים כתב מיכה, בשקדנות רבה, את מדורו על מגדל השן האקדמי, עד שנתמנה - עדיין בהיותו סטודנט - לדובר מועצת פועלי ירושלים, תחת הנהגתו של מזכיר המועצה, דב ליפוב. כבר עם מינויו כדובר בלט מיכה באתיקה שלו וביושרו ללא-גבול: עם מעברו לצד השני של המיתרס, כדובר – הוא סירב, בכל תוקף, להמשיך ולכתוב את מדורו העיתונאי. בד בבד נפסקה אז גם פעילותו כחבר בתא הסטודנטים המפלגתי.
באותם ימים הציע לכותב שורות אלה הסופר והעיתונאי ישראל כהן, אז יו"ר אגודת הסופרים ועורך השבועון "הפועל הצעיר", לנסות להיכנס לנעליו של מיכה ולהמשיך לכתוב את מדורו, "בין כותלי האוניברסיטה בירושלים". כסטודנט באותה אוניברסיטה ובעיתונאי מתחיל, נראתה לי ההצעה כאתגר-קוסם ושמחתי להיענות לה. בדרך זו אימצתי בחום את דרך כתיבתם הקצרה והתמציתית של ידיעה, כתבה, או מאמר, שבמשפטים לקוניים, אך ברורים, מנסה לומר הכל, תוך שהיא אינה מלאה את הקורא יתר על המידה.
מכאן היתה הדרך אך קצרה לעיתוני הסטודנטים של אותם ימים: "פי האתון", ביטאון הסטודנטים הבלתי-תלוי (המופיע, אגב, עד עצם היום הזה); "רמזור", ביטאון צעירי מפלגת העבודה, ו"אות", בטאון מפלגת העבודה. בכל אלה נעזרתי בדרך-כתיבתו המיוחדת של מיכה, מורי ורבי לעיתונות, ודרך-כתיבתו היתה נר לרגלי גם כשהתקבלתי לעבודה, בתקופת לימודי, כעורך-חדשות ב"קול ישראל" ומאוחר יותר כחבר מערכת ידיעות אחרונות, שבה שימשתי, משך שנים רבות, כעורך וככתב.
את מיכה ליוויתי גם לאחר סיום לימודיו המשפטיים, כשנתמנה לפרקליט צבאי, ועקבתי, בהתמדה, אחר דרך-התנסחותו המופלאה, עכשיו כמשפטן מזהיר, ומאוחר יותר, כשהגיע לשיא-פיסגתו, כנשיא בית המשפט המחוזי בחיפה, כאשר פסיקותיו כבר הפכו לשם דבר בעולם המשפט.
כאמן הניסוח המבריק והמלוטש מאין כמוהו ובצד היותו איש המופת לטוהר המידות, היה זה אך ברור וטבעי שכהונת מבקר המדינה תהלום אותו ככפפה ליד. מן הסתם, משמיציו עוד יתגעגעו אליו, בתום-כהונתו, עם מינויו של מבקר מדינה חדש, שיצטרך לעמול קשות כדי להצליח להיכנס לנעליו. אז במטותא: בזכות הניסוח ובגנות הכיסוח של משמיציו.