שאלת הנגישות לאינטרנט אשר עלתה לכותרות בשבועות האחרונים אינה מציגה את מכלול הבעיות איתן האדם המודרני מתמודד מאז הופעתה של הרשת העולמית. הרי חוץ מן השאלות על עצם הפיקוח על התוכן ולמי תהיה הסמכות לקבוע אותו, מוטב לנו מדי פעם להרחיב את הראייה ולהתבונן במכלול הנושא.
אין ספק, שמהפכת האינטרנט היתה אחת המשפיעות והמכריעות בתקופתנו, אך כנראה, בדומה לכל "מהפכה" בתולדות האנושות, הישגיה אינם חד-משמעיים ומבקשים רוויזיה. "מהפכה טורפת את ילדיה", אמר פייר ורניו על המהפכה הצרפתית, אך חוששני שגורל דומה מחכה גם לאבותיה בדמות האנושות ותרבותה.
רשת האינטרנט יכולה במידה רבה של צדק לזקוף לזכותה את הדמוקרטיזציה המרבית של המרחב הגלובאלי, וזוהי לטעמי תרומתה הגדולה. החירות של האדם כיוצר ומעצב את סביבתו באה לידי ביטוי והתאפשרה הודות לבמה אוניברסאלית המציעה לכל אחד חלקה שווה ללא הפלייה על-רקע דת, גזע, מין או צבע עור.
יחד עם זאת, ברצוני להדגיש את הפן השלילי של פריצתו של האינטרנט אל תוך חיינו, מפני שדומני שלעתים קרובות השלילי עולה על החיובי.
כיום הרשת הגלובלית נהפכה לזירת החובבנות והשטחיות. התדיינות רצינית נהפכה לדמגוגיה, התרבות האריסטוקראטית (במובן הערכי) - לתרבות הפופולרית, את המגע האנושי החלפנו במרחק ממנו, את הבלתי-אמצעיות של הזולת – לתיווך של הטכנולוגיות, את האמנות – לפופ-ארט מוזר, פוטוריסטי, מרוחק מאדם וחסר מסר ערכי.
היכולת הבלתי-מוגבלת להפיץ כל תוכן וכל צורה, בעלות או חסרות מסר כזה או אחר מורידה את רמת היצירה ומכוונת אותה כלפי ההמונים, כאילו שהמאפיין הזה הינו ערך בפני עצמו. ספק אם הדמוקרטיזציה בתחומי התרבות והאמנות היא תופעה מבורכת ותורמת. מדד ההצלחה באינטרנט הוא בעיקר שיווקי ומתנה את ערך היצירה במיומנות הטכנית של היוצר. נמדדת בעיקר מיומנות הפרסום, פחות ופחות הכישרון האמנותי כשלעצמו.
האדם בעידן האינטרנט מתרגל לחשוב באופן פרסומאי, הוא מכוון את עצמו לפי מה שהאחרים חושבים. הרשת העולמית תומכת ביצירתיות, אך במקביל היא מדכאת אותה כיצירתיות מקורית ואותנטית. כבר כיום אנו עדים לתופעה של העברת מרכז החיים למרחב הווירטואלי; בני הנוער מזניחים מוזיאונים לטובת גלריות באינטרנט, קריאת ספרים נחשבת לבזבוז הזמן כאשר ניתן לקבל בקליק אחד את התקציר באין-ספור אנציקלופדיות, צ'טים למיניהם הופכים לתחליף לשיחה פנים מול פנים, הכירות היא כבר לא חוויה מכוננת כמו פעם כשאדם פגש את זולתו.
כל התופעות האלה מנוונות את המשמעות המסורתית, יתרה מזו, האנושית, של החברה והפרט בתוכה. הנטייה היא למקסם את הפעילות הוירטואלית על חשבון הפעילות הריאלית. כל יציאה מהבית והתרחקות מן הרשת הופכת למשא כבד של בדידות ונידחות אשר יום אחד יכולות לרוקן את הרחובות ומרכזי התרבות מנפש חיה.
התוכן המשחית והמזיק של האינטרנט הוא רק חלק מן הבעיה. ודאי, שחסימתו, לאו דווקא על-ידי המדינה, היא צעד מבורך להורים ומחנכים, אך בנוסף לכך ראוי לנו לגשת אל הנושא עם יותר ביקורתיות וראייה לתווך הארוך. עלינו להשתחרר מתפיסת ה"קידמה המבורכת" ולחדול מלהיסחף אחר המודרניזציה בכל התחומים ובכל מחיר על חשבון החברה שאותה אנו מעוניינים לבנות. אחרת בעתיד הקרוב יקום הגולם על יוצרו.