נתן עובד ורועי הגיבורים

ראוי להשוות בין התנאים לקבלת עיטור הגבורה ועיטור העוז. עיטור הגבורה מוענק על "מעשה גבורה עילאית שנעשה בעת לחימה מול פני האויב תוך חירוף נפש". עיטור העוז מוענק על "מעשה גבורה שנעשה במילוי תפקיד קרבי תוך חירוף נפש". עיננו הרואות: "גבורה" מול "גבורה עילאית". אבל עוד קודם לכן עולה שאלה נוקבת ויורדת עד התהום: האם צה"ל, או החברה בכלל, מצפים שחייל יעשה את גופו מחסום פיזי בפני אש הכדורים והרסיסים כדי להציל את חבריו? האם אנחנו מצפים מחייל שיבצע פעולה בידיעה ברורה וודאית שהוא לא ייצא חי ממנה? התשובה לכך ברורה כשמש: לא - באלף רבתי! פקודה לבצע פעולה שמוות ודאי הוא תוצאתה, היא פקודה בלתי חוקית בעליל. אבל חמור מכך: היא פקודה בלתי מוסרית. וכאן גם שורש הבעיה: כאשר פקודה לבצע פעולה מסוימת היא פקודה בלתי חוקית ובלתי מוסרית – כיצד נתייחס אל פעולה כזו, שמוות ודאי הוא תוצאתה, שנעשתה בהחלטה עצמית של המבצע ובלא פקודה? ובמילים אחרות, האם יתכן שפעולה שאסור לתת פקודה לבצע אותה, האם יתכן שפעולה שכזו תשמש מודל לחיקוי? זו שאלה לחלוטין לא פשוטה. ומכל מקום, אם חייל מבצע פעולה שאינה אמורה לשמש מודל לחיקוי, ושצה"ל אינו אמור לחנך את חייליו על פיה – קיימת בסיטואציה כזו בעיה מובנית, והיא זו שאולי הדריכה את המחליטים שלא להעניק לעובד לדיז'נסקי ולרועי קליין את העיטור הגבוה ביותר.