"אני דואגת למדינה שתישאר לנכדים שלי. זה מדיר שינה מעיני", כך ממש מצהירה שופטת בית המשפט העליון לשעבר דליה דורנר לנוכח הרפורמות של שר המשפטים פרופ' דניאל פרידמן.
צריך להאמין לה לשופטת דורנר. וכי מי לא דואג לנכדים שלו?
רק יש כנראה כאלה שדואגים פחות וכאלה שדואגים יותר. תלוי בנכדים. כלומר, אם אתה נכד של דורנר, צריך מן הסתם לדאוג לך פחות. כי הנפוטיזם - מין וירוס טוב שכזה - מתרוצץ לו בתוך המשפחה בין הדורות ומגיע גם לנכדים ודואג לרווחתם.
אבל אם אתה לא נכד של דורנר כדאי להכין אותך לחיים קצת פחות מפנקים.
אם אתה לא נכד של דורנר כדאי, למשל, לספר לך שיש לנו מערכת משפט מצויינת, והיא היתה יכולה להיות ממש מושלמת - אם לא היו בה פה ושם איים של שחיתות ותחמנות.
וזהו בעצם ההבדל הגדול שבין פרידמן לבין תוקפיו משלטון החוק. אפשר לאהוב או לא לאהוב את הרפורמות של פרידמן, אבל אין איש שיכול לטעון שפרידמן מנסה לתחמן אותנו.
ולעומת פרידמן, אנשי שלטון החוק - כמו יצחק זמיר למשל - הם אנשים שהתחמנות נטועה כאבן דרך בנתיב חייהם.
דורנר חוששת שפרידמן ממוטט את הדמוקרטיה. אפשר ורצוי להתווכח על כך. אבל דורנר לא טוענת - אפילו לא ברמז - שפרידמן מושחת.
והשאלה היא כיצד זה סבתא דורנר אינה חוששת מכך שהדמוקרטיה תתמוטט על ראשי נכדיה כתוצאה משופטים מושחתים ותחמנים?
מה, אין שופטים מושחתים ותחמנים? האם חסרות הוכחות לכך? הרי גם דיסק קשיח עם אלפי גיגה יתפקע מהסיפורים וההוכחות.
כי אפשר לאחז את עיני הציבור עם הוקוס פוקוס והסחת הדעת, אבל סופם של צחנת השחיתות וסירחון התחמנות שהם מכים בנחיריים.
ואם מערכת המשפט לא תתעשת ולא תטפל בכובד ראש בנגע השחיתות והתחמנות שפשה בה - לא ירחק היום שבו ייאלצו למלט שופטים במסוקים מהגג של בית המשפט. כמו שפינו את צ'אושסקו.