עוד נזכור את החודשים השלווים האלה, של כותרות ראשיות פנויות לעסוק בתאונות ושערוריות מינוריות, משל היינו חברה חפה מדאגות קיומיות, כעונת מלפפונים של שוטים חסרי דעת שלא ראו את ההר הענק שאיים לקבור אותם תחתיו. היה קיץ כזה לפני יום הכיפורים ההוא, אך הפעם מכינים לנו את מתקפת הפתע מבפנים, והחורבן אמור להיות מדיני.
כוונתי לעקידה שמכין לנו מימשל בוש בוושינגטון בנובמבר שנה זו, תחת הכותרת "ועידת שלום". לתפקיד השה לעולה הועידו את ירושלים, יהודה ושומרון, מאות יישובים יהודים ומאות אלפי יהודים שיהפכו לפליטים בארצם, וכל זה - על-רקע של מפולת לאומית, חברתית ומדינית.
את האש והעצים לעקידה מכינים שמעון פרס ושותפו הנצחי לדבר עבירה טרייה לארסן, ותחתיהם רמון, אולמרט ואבו מאזן, והכל בדירבונן של שתי נשים רעות ואמביציוזיות, שכמו ההוריקנים ההרסניים ביותר יש להן שמות חיבה: ציפי וקונדי. על המציבה יכתבו הקברנים "אופק מדיני" (לפלשתינים) ו/או "עקרונות להסדר קבע" ו/או "הסכם מסגרת להקמת המדינה הפלשתינית", אשר יעסוק "בנושאי הליבה", כלומר - יעקור את הלב: ירושלים, גבולות, פליטים, חיסול ההתנחלויות.
הדיונים הללו מתנהלים ברציפות ובדחיפות, כדי להביא את הקורבן לוושינגטון עקוד כהלכה ומוכן לזבח, ויש מי שדואג שבסעודה יהיו משתתפים רבים ככל האפשר - ממרוקו במערב ועד למדינות המפרץ במזרח.
40 שנה חיכו כל שונאי ישראל לרגע הזה בו תאולץ ישראל להקיא את כל מה שבלעה בששת הימים והנה זכו, וסוף סוף תחזינה עיניהם בטכס הכנעת היהודים שיחזיר לערבים את כבודם האבוד, ואת היהודים ישיב למקומם הראוי להם. למזלם של שונאינו שולט בישראל אדם המתאים מאין כמותו להביא על היהודים את מפלתם הסופית - איש רדוף כשלונות ואישומי שחיתות, המסמל בתכונותיו את כל מה שחלש, רקוב, מקולקל ואובד-דרך אצל היהודים בארצם בשעה זו.
בוועידת-"השלום" יכתיבו לעם בישראל שונאים מן המזרח ומן המערב את גזר הדין שאולמרט וחבורתו כותבים כעת בסודי סודות ביחד עם האמריקנים והערבים, בעוד הציבור, ובתוכו המחנה הלאומי ומחנה המתנחלים, יושבים באפס מעש. נוח לנו לספר לעצמנו סיפורי אשליה והרגעה כמו - אולמרט חלש ואבו מאזן חלש ממנו, ושניהם חסרים בתוך עמיהם את המעמד והתמיכה לבצע מהלכים מדיניים מרחיקי לכת כאלה, וכיוצא בזה תירוצים.
מי שכך מנחם את עצמו אינו מבין את טיבו ומהותו של טכס החיסול שמכינים לנו, שאינו צריך לשום עוצמה ואינה דורש כלום מלבד הכרזה מילולית, דיו על הנייר, "הבל פה", מאמץ שאפילו שכיב מרע לא יתקשה לעשותו ברגעיו האחרונים. אולם ההכרזה הזאת די בה כדי לחולל - בלשונו של שמעון פרס: "את הפרק המסכם של הסכסוך עם הפלשתינים", ולאמיתו של דבר את הפרק המסיים של עצמאות ישראל, שאחריו נהיה מדינה בשם ובתואר בלבד, שטח חסות של האו"ם שמדיניות החוץ והביטחון שלו נתונה בידי הקוורטט וביטחונו, כלומר חיינו, מופקד בידי צבאות בינלאומיים בצפון, במרכז ובדרום.
בעקידת וושינטון אמורה ישראל להתחייב להקים מדינה פלשתינית על נחלת אבותיה. בירתה תהיה ירושלים, ובתחומה לא יורשה לחיות אפילו יהודי אחד.
אין זה חשוב, שהוועידה לא תקבע, באיזה רחוב בירושלים ובאיזה הר או ואדי יעבור הגבול וכמה "פליטים" ערבים ניאלץ לבלוע. מה שאמור להיקבע באורח בלתי הפיך לנצח עוד השנה ולכל המאוחר בשנה הבאה - זו קביעת הריבונות הפלשתינית כעובדה מדינית, בינלאומית, מוגמרת. כל היתר אינו חשוב. כך חתמו באוסלו את ה-"DOP" - "הצהרת-העקרונות", ובעקבותיה כרעם אחרי הברק נפל עלינו "הסכם-הביניים" ובו כל פרטי ההוצאה לפועל - אזורי 'A’B’C, "המשטרה" הפלשתינית, הכנסת מדינת הטרור מתוניס לארץ, וכל יתר ההסדרים המטורפים שקברו 1,500 יהודים בארצם והכשירו את המדינה לאקט החיסול הסופי בדמות מדינה פלשתינית שתהפוך את החיים במדינה היהודית לגיהנום, ללא תקנה.
אין זה חשוב, שרשויות המדינה הפלשתינית תהיינה רופפות, ואפילו בלתי קיימות. אין זה משנה אם ראש ממשלה ישלוט בה, או ראש כנופיה. ולא חשוב שלא תהיה למדינה הזאת כלכלה והיא תחיה מ"דמי חסות" שישראל, האירופים והאמריקנים ישלמו לגנגסטרים שישלטו בה תמורת שקט. יש בעולם כמה וכמה מדינות "לא מתפקדות" כאלה. סומליה, למשל, הנשלטת ע"י כנופיות שודדים שבטיות, אבל זה אינו משנה מאומה מן הריבונות הסומלית ומהיות האדמה - במשפט העמים - "אדמת סומליה".
היה זה חזונו של הרצל שמדינה יהודית תקום "במשפט העמים".עכשיו החזון הזה מתהפך, ועל אדמת ישראל הולכת ומוכרזת "במשפט העמים" ריבונות זרה. ומי המכריז? היהודים בעצמם.
מה משמעותה הבלתי נמחקת, הנצחית, של ריבונות פלשתינית? כאשר ישראל שחררה בששת הימים את ירושלים ויש"ע היא לא כבשה אדמה השייכת לריבון כלשהוא. לירדן ביו"ש ולמצרים בעזה לא היו זכויות ריבוניות על השטח. שתיהן פלשו לתוכו ב-1948 כדי לסכל את המלצת האומות המאוחדות מ-כ"ט בנובמבר, 1947. מצרים מלכתחילה לא תבעה ריבונות ושלטה באמצעות מימשל צבאי, ירדן התיימרה בניגוד לדין להכריז ריבונות, אך ויתרה עליה מיוזמתה בשנת 1988.
רק בגלל החלל הזה בריבונות היתה ישראל רשאית להשתמש באדמות המדינה ליישוב יהודים ולהתיישב בשטח כל עיקר. לו היה שם ריבון חוקי טרם כניסת ישראל, אמנת האג היתה אוסרת עליה לחולל שינויים יסודיים במצב הקיים, ובין היתר לגעת באדמות המדינה, השייכות לריבון הזר שהכיבוש הצבאי רק הישעה אותו, עד לשובו בהסכם שלום עתידי. ועד אז, האדמה היא רק פיקדון בידי המעצמה הכובשת. כך גם אסור לכובש לגעת בעתיקות של השטח הכבוש, כי גם הן שמורות לריבון שסולק, ועתיד לחזור. וכך יוצא, שמטבעות מהמרד הגדול או ממרד בר כוכבא, עם כלי המקדש ושאר סמלים יהודיים, תהיינה שייכות לפלשתינים, מרגע שיהפכו להיות הריבון בשטח, ואנחנו נוכרח למסור להם כל עתיקה יהודית שהוצאנו מן האדמה מאז 67'. את כל זה נחולל לעצמנו ברגע בו יד יהודית תחתום על ריבונות פלשתינית בארץ ישראל.
כדי שהפלשתינים יזכו כך לעד במולדתנו, אין זה משנה שאבו מאזן חלש היום, שלמחרת החתימה הוא ישוב ויתחבר עם החמאס, או יתפטר או יירצח. מרגע שפלשתין תוכרז כמדינה - את הנעשה אי אפשר יהיה להשיב. הפלשתינים יגרמו כמובן לטרור ולמלחמות נוספות, צה"ל אולי יכבוש את שכם שוב ושוב, אבל תמיד, תמיד הוא ייאלץ לצאת ולהשיב את האדמה לריבון הפלשתיני, כי האדמה הפכה לאדמה פלשתינית במשפט הבינלאומי, מהרגע שבו ניתנה ההכרה בריבונות הפלשתינית. ממש כמו שברלין נכבשה ונהרסה וחולקה, אך לבסוף שבה והיתה לבירת גרמניה. הנאצים באו והלכו, אבל גרמניה נשארה.
כבר תיארתי פעם, איך הזוועה הזאת משתקפת במשפט הבינלאומי. גדולי המשפט הבינלאומי - הפרופסורים סטון, רוסטו ושוובל הוכיחו, כיצד עד היום תקפים ביש"ע תנאי המנדט שהעניק חבר הלאומים לבריטניה על ארץ ישראל, לפיו אדמת ארץ ישראל הוקצתה במשפט העמים כבית לאומי לעם היהודי - "מתוך הכרה בזכותו ההיסטורית של העם היהודי להקים מחדש את ביתו הלאומי בפלשתין" (כמובן, כולל יש"ע). מדוע תקפים תנאי המנדט עד היום, למרות שחבר הלאומים עבר מן העולם והוחלף ע"י האו"ם, וגם בריטניה אינה כאן יותר?
הפרופסורים מסבירים, שאמנם בשטחי המנדט שהפכו למדינת ישראל קמה ריבונות חדשה המוכרת במשפט העמים - מדינת ישראל, ובמזרח הירדן קמה הריבונות הירדנית, אולם לעומת זאת יהודה, שומרון, עזה ומזרח ירושלים נותרו ללא ריבונות, וכל עוד לא תוכרז עליהן במשפט העמים ריבונות אחרת, ימשיכו לחול עליהן הוראות המנדט הקובעות, בין היתר, שיש להשתמש באדמות המדינה להתיישבות יהודית צפופה, לעודד את העלייה, ולהשתמש לשם כל אלה בשירותי הסוכנות היהודית לא"י.
מתי תתבטלנה ההוראות האלה? כאשר תוכרז ביש"ע ובירושלים ריבונות אחרת. בשלב הראשון ויתרה ישראל על זכותה לפרוש על יש'ע את ריבונותה, והשאירה את השטח בלתי מוגדר. עכשיו היא עוברת לשלב השני, שלב הקץ ההיסטורי לזכויות היהודים על א"י, שלב הוויתור-מרצון על הריבונות והחלת הריבונות הזרה. בכל שנות גלותנו וענותנו לא נמצאה בעם היהודי שום רשות שתנתק את העם מארץ חמדתו. היינו צריכים לשוב לכאן ולעמוד כאן 120 שנה במבחנים קשים ומרים, כדי להקים כאן מדינה שתהיה מוסמכת במשפט העמים לתת לארץ גט כריתות בשם העם היהודי, מעתה ולעולמי עולמים.
יתר על כן, ולמרבה הכאב: יש"ע נותרה כיום כטריטוריה היחידה בכל כדור הארץ מחוץ לקוטב הדרומי שעדיין אין עליה ריבונות, כאילו יד נעלמה שמרה לעם היהודי את בית חייו מימי קדם, והנה הוא דוחה את היד הזאת במעשה פשע היסטורי שעוד עתיד להדהד דרך כל הדורות. וכל מה שנעמיק ונבסס את הטענה שאנחנו בעלי הבית האמיתיים, החוקיים, על ירושלים ועל יש"ע - כך תתחזק זכותם החדשה של הפלשתינים על השטח הזה, מפני שמי מוסמך לתת במתנה ולהקנות בעלות אם לא בעל הבית, ורק הוא?!
לאחר שהמעשה המביש יהיה מוגמר, כל היתר יבוא מאליו. בין אם צה'ל יסחוב את היהודים החוצה בשערותיהם מתוך האדמה שמעתה תהפוך ל"פלשתין" ובין אם ישאירו למרצחים פלשתינים במדים לעשות את המלאכה הזאת בעצמם - מרגע שהשטח יעבור לריבונות פלשתינית, יקיץ בו הקץ על כל חיים יהודיים.
לכן, אני יכול לתאר לעצמי את שיח המהרסים והמחריבים - מרמון ועד לבני, מאולמרט ועד פרס: עוד מעט תבוא הריבונות הפלשתינית ובמטאטא גדול תטאטא את הכל, את הערים הוותיקות והחוקיות ביחד עם המאחזים והגבעות "הבלתי חוקיים". זכר לא יישאר למפעל ההתנחלות השנוא, וביחד עם היעלמו יקרוס גם עמוד השידרה של המחנה שנשא אותו, המחנה הדתי והמחנה הלאומי, שסיכנו את שלטון השמאל ואת שלטון האליטות שצמחו מתוך מה שהיתה בעבר "ההגמוניה של מעמד הפועלים", שעל שמה הם התיימרו לרשום את המדינה לצמיתות.
אינני שואל, היכן נתניהו, היכן הליכוד והח"כים שלו בשלב המכריע הזה. אינני שואל איפה ליברמן ומה עושים הרב עובדיה ומפלגתו, האם היה איכפת להם אי פעם "להשיב את עטרת ארץ ישראל ליושנה", והאם איכפת להם היום שבאחריותם עומדת העטרת הזאת להתגלגל באשפתות, עוד בנובמבר זה.
אני שואל על המתנחלים ואת המתנחלים, שעל גבם ייחרש החריש הפלשתיני הראשון: היכן אתם? "עולים לחומש?" העליות לחומש אינן מתרחשות בחלל הריק. חומש אינה תלויה באוויר. יש למיבצע הזה טעם ותכלית רק כחלק ממאבק על עצם הקיום היהודי בכל יו"ש וירושלים, הנתון בסכנת כליה מיידית.
יש לכנוס את היהודים - את כל מי שנשאר יהודי - מבעוד זמן ולצאת למאבק עד חורמה כדי למנוע בכל מחיר את עשיית הצעד האחד שאין ממנו חזרה - הצעד האחד הנוסף שישמיט את הקרקע מתחתנו וירסק אותנו לתוך תהום הריבונות הפלשתינית ביש"ע ובירושלים.
ראו הוזהרנו!