חיים בעידן מופלא

יש לכולנו מזל. אנחנו חיים בעידן מופלא. הכל משתנה טכנולוגית והפעם זה קורה במהירות ולא לאורך עשרות שנים. קל להבחין בשינוי ולעקוב אחריו. התוצאה היא שגם אורחות חיינו משתנות בקצב מהיר כתוצאה מכך. ואנו נדרשים לפתח חוש שביעי חדש (השביעי ברשימת ששת החושים הנוכחית), חוש ההסתגלות. להסתגל לשינוי המהיר המתמשך, בזמן קצר ועם מינימום "חריקות". יש לנו מזל גדול. הקדמונים עשו עבורנו את המלאכה הבסיסית וכוננו מדינה בישראל. נקודת מוצא נוחה. כעת אנו יכולים להיות נינוחים יותר בתכנון מלאכת ההישרדות המתמדת של העם היהודי. שימו נא לב שמדינת ישראל "לא קיבלה" מקום שקט ושלו במרכז אירופה או בלב אפריקה, למרות שהיו ניסיונות אחדים ליצור לנו בית לאומי פה או שם. להפך, בהתערבותנו הפעילה והעיקשת קיבלנו מקום בעין הסערה. במקום הכי פרוע שיכול להיות עם אפשרויות בריחה לכל כיוון. מעין אזור מעבר בין הנפט לאין נפט. בין המאה ה-21 למאה ה-19 (במקרה הטוב), בין הדמוקרטיה לשלטון היחיד, ובין הסובלנות לחוסר המוחלט של הסובלנות. נזכיר שאנו שוכנים בדיוק באמצעיתו של השבר הסורי אפריקני. בשכנות ובקרב שרשרת של עמים ומדינות ושבטים ופלגים שכל אחד מהם שונא אותנו יותר. ההבדל הוא רק בסגנון השנאה שלו. יש לנו מזל עצום. למרות המספר המצומצם שלנו אנו מחזיקים מעמד. הרבה זמן. באלף ואחת תהפוכות מוזרות שעברו על העולם. לא רק מחזיקים מעמד אלא מאוד משתפרים. מאוד בולטים. אם תלכו למדינה מערבית במסגרת טיול או מסע עסקים, מובטחני שבמהדורת החדשות העולמית תוזכר ישראל. תרואיין, תצוטט, תקבל פרשנויות. במחקר שנעשה אצל 557 אנשים אנונימיים בארצות הברית נשאלו הנחקרים מהי השערתם על גודלה של ישראל. סדר הגודל שקיבל רוב במחקר היה כמו צרפת, אנגליה. המהומה שאנו מקימים היא מחוץ לפרופורציה האמיתית שלנו. גם התרומה הטכנולוגית, המדעית, התרבותית של הישראלים (לא רק היהודים) בולטת באופן סטטיסטי. בכישורים אלה, אנו יותר בולטים בתור יחידים והרבה פחות בתור קבוצה. קחו למשל את הספורט... כלכלית, ישראלים מצויים בכל מקום מתפתח או שעומד להתפתח. השנה, הרבה יותר משנים קודמות. ישראל לא מספיקה לנו. הגלובליזציה מאוד מתאימה לנו. הבסיס בישראל והסניפים סביב לעולם. והתוצאות העסקיות - משביעות רצון. אני לא שייך לקבוצה שרוטנת על החיים בישראל. ממש לא. אני אופטימי לגמרי. חש כאדם בר מזל שזכה במקרה להיוולד בתקופה כה מרתקת. המדינה מתפתחת בקצב רצחני. החיים הופכים ליותר ויותר נוחים. הדאגות אולי גדלות כיוון שכעת אנו יודעים יותר בכל דקה ושנייה. פעם חסינו בשלווה יחסית תחת מטריית הבורות. כעת, כולנו מצויים במגדל גדול עשוי מזכוכית ויודעים עלינו הרבה יותר ואנו על אחרים. עולמנו לא נעשה אכזר יותר, מרושע יותר, מושחת יותר. בהחלט לא. הוא פשוט נראה לעין יותר. זוהי דוגמא לחלק מההסתגלות לשינוי שעלינו לבצע. הסתגלות שחלק מאיתנו איננו מצליח בה עדיין. זה לא אומר שאינני מבחין בחלקים שטרם שופרו. הכל נראה וגלוי, ואעשה ככל שיתאים לי כדי שיימשך תהליך השיפור. אבל, כשאני יוצא החוצה, בכל יום מימות השנה - אני שואף אוויר (זה שבחרתי לחיות בתוכו), מתבונן סביב ונהנה.