המאבק המתוקשר בין שר המשפטים לנשיא בית המשפט העליון ותומכיהם הוא לדעתי רק תגרה צדדית ולא חשובה במיוחד במאבק המקיף המתחולל בחברה הישראלית על-רקע שינוי דרמטי באופיה וערכיה. מאבק זה יקבע את דמותה של ישראל לשנים רבות והוא עתיד, ככל הנראה, להסתיים בניצחונה של עילית שלטונית אחרת.
לא ניתן להתייחס כראוי להתפתחויות החברתיות ללא ניסיון לראות את התמונה על-רקע העבר. הויכוח המוצהר, הפוליטי, החברתי והציבורי, הוא לעתים נדירות הויכוח האמיתי וזה אינו מתנהל על ערכים ונורמות ולא על שלטון החוק וזכויות האדם והאזרח, אלא, כדרכו של עולם, על עמדות השפעה שלטוניות וכלכליות.
במדינת ישראל, מאז הקמתה [ואף קודם להקמתה] שלטה אוליגרכיה פוליטית נבחרת [רובה המכריע מקרב בני היישוב הוותיק] ובצידה שלטו גורמים רבי השפעה בצבא, במערכת הביטחון ובחברות הכלכליות הציבוריות. לסקטו הכלכלי הפרטי, לבעלי המקצועות החופשיים ולמערכת המשפט הייתה השפעה פחותה. המגזר העסקי נסמך במידה רבה על הטבות וסיוע ציבורי שהוענקו על-ידי הדרג הפוליטי. איש העסקים היה סמוך על שולחנו של העסקן וכך הוא לא סיכן את מעמדה של האוליגרכיה הישנה.
כיום נטרפים הקלפים הפוליטיים, הכלכליים והחברתיים מחדש. האוליגרכיה הפוליטית הנבחרת, ללא קשר לזהות מפלגת שלטון, איבדה חלק גדול מהשפעתה וכוחות חדשים מריחים הזדמנות היסטורית. בישראל מתחולל שינוי דרמטי, ההון מתרכז יותר ויותר בידיים פרטיות שלהן סדר יום ואינטרסים שונים. אינטרסים אלו מבקשים להחליש את מעמדו של השלטון המרכזי הנבחר על-מנת לשלוט בפועל במדינה ולהימנע מאיום על מעמדם.
ישראל היא מדינה שחלוקת העושר בה הינה מהפחות שוויוניות במערב ועקב גודלה יכולת ההשפעה הפוטנציאלית של בעלי הון מעטים היא עצומה. היה בצדק מי שקבע שכוחו היחסי של ביל גייטס בארצות הברית פחות בהרבה מזה של בעלי הון בישראל. בצד ההון התפתח מעמד גבוה-עליון בעל הכנסות גבוהות שעתידו מותנה בהמשך התהליכים הכלכליים-חברתיים המביאים להתפרקות מדינת הרווחה, להתנערות ממשימות לאומיות וקיומיות ולהתנכרות לכל מחויבות חברתית. תהליכים אלו מלווים גם בשינוי ערכים מובהק וסקירה חטופה של תוכניות הטלוויזיה הפופולריות די בה כדי להוכיח זאת.
קבוצות אוכלוסיה חשובות ובעלות השפעה בעבר, כמו ההתיישבות העובדת וארגוני העובדים, איבדו את רוב כוחן הפוליטי ובאופן יחסי גם את כוחן הכלכלי. באופן בלתי נמנע פחתה מאוד השפעתן התרבותית והמוסרית. קבוצות אחרות, שחלקן השתייך בעבר לאותו מחנה פוליטי, התבססו כלכלית והן מחפשות בית פוליטי קבוע, אך בעיקר הן מבקשות לעקר את יכולתו של השלטון הנבחר להשפיע השפעה של ממש על חייהם.
כך גם איבדו מכוחם אלו שביקשו להשתתף בחיים הפוליטיים ולזכות בכוח והשפעה דרך הפעילות במפלגות. דומה כי אין היום תואר משוקץ יותר מאשר התואר חברי מרכז מפלגה. הדבר אינו נובע רק, או בעיקר מהתנהלותם של חברי מרכזי המפלגות,אלא הוא תוצאה של שטיפת מוח תקשורתית המנוהלת על-ידי גורמים המעוניינים להרחיק את הציבור הרחב מעסקי הפוליטיקה. מנהיג מפלגה פוליטית גדולה המבקש להיבחר נזקק כיום פחות לתמיכה פוליטית של עסקני מפלגתו והרבה יותר מכך להון ולקבלני קולות שרק ההון יכול לגייסם.
מטרת ההון והאידיאולוגיה המשרתת אותו,במדינות הדמוקרטיות, מתבטאת,כמו תמיד,בסיסמא "laissez faire, laissez, passer" [ תן לפעול, תן לעבור]. חופש פעולה מלא, מיסוי נמוך, אפשרות בלתי מוגבלת להעברת הון, מניעת רגולציה, שלילת התארגנות והגנה מקצועית והגנה בלתי מתפשרת על זכויות הקניין.
במובן זה באמת אין חדש תחת השמש. מאז ומעולם שאף ההון, במדינות דמוקרטיות, לשלטון חלש וחשש מאוד מהתעצמות כוחו של ההליך הדמוקרטי. אין לזהות מטרות אלו בישראל [ובעצם בשום מקום] עם ליברליזם כלכלי,שוק חופשי,או כל תיאוריה כלכלית אחרת. אין לאיש ההון כל בעיה לקבל סובסידיה ממשלתית,מעמד של מונופול, וכל הגנה אחרת שאינה מתיישבת עם תיאוריות כלכליות ליברליות.
עבור אוליגרכית ההון, מערכת משפט אקטיבית ועצמאית שאינה משתפת פעולה עם מטרותיו והאינטרסים שלו מסוכנת לא פחות מאשר ממשלה נבחרת חזקה. לעומת זאת מערכת משפט האוהדת את ההון ושיש בכוחה לנטרל את החלטות הדרג הנבחר, היא אמצעי יעיל להחלשת השלטון המרכזי ועיקור יכולתו לעצב מחדש סדר יום חברתי.
לשם השגת שליטה מכרעת במדינה על אצולת ההון לשלוט בפוליטיקאים, בפקידות הבכירה וברגולציה המכבידה. לא פחות חשובה היא השליטה בתקשורת המעצבת את "דעת הקהל". אין לאילי ההון כל בעיה להשיג שליטה כזו. התקשורת ממילא נתונה בידי ההון והפוליטיקאים תמיד נזקקים למימון ולתקשורת אוהדת. פקידי הממשל העוסקים בפיקוח ורגולציה אף הם שואפים בעתיד להתבסס כלכלית בשוק הפרטי ועל כן הם נתונים ל"השפעה".
חששי הכבד ביותר הוא כי שופטי בתי המשפט ובמיוחד לבית המשפט העליון, שאין להם "לא חרב ולא ארנק", ישרתו אף הם במודע או שלא במודע את אוליגרכיית ההון. אפילו אם השופט כפרט הנו עצמאי לגמרי מכל תלות כלכלית ואין עליו מרותו של איש, הוא פועל בסביבה חברתית מוגדרת, עדיין יש לו חברים וקרובי משפחה השייכים לצמרת החברתית, או המבקשים לפלס לעצמם את דרכם אליה. קיימת כמובן גם ההזדהות הטבעית עם העילית החברתית ואי רצון להזדהות עם המפסידנים המהווים למרבה הצער את רובו המכריע של העם.
החלשת המערכת השלטונית לטובת ההון מחייבת השפלת המערכת הפוליטית וערעור סמכותה החוקית והמוסרית. לצערי התהליך של ערעור מעמדו וסמכותו המוסרית של השלטון הנבחר והרחקת הציבור מהחיים הפוליטיים מתבצע לא רק על-ידי אמצעי תקשורת תוקפניים, הנשלטים ברובם המכריע על-ידי ההון, אלא גם על-ידי בית המשפט העליון אשר, באמצעות פתיחת שעריו בפני כל עותר ציבורי ואקטיביזם שיפוטי, החל לפקח ולבקר את כל הפעולות השלטוניות תוך שהוא משמש, שנים רבות, במה להשפלתה של ממשלה נבחרת ושל בית הנבחרים.
תוצאתו הצפויה של המאבק, גם אם אין זו הכוונה, תהיה, אבדן סמכות השלטון הנבחר, המשך התהליכים של פירוק מדינת הרווחה, המשך העברת הרכוש הציבורי לבעלי ההון ["הפרטות"] ועיקור השפעת המערכת השלטונית הנבחרת כך שלא תוכל ליזום מדיניות רווחה ויתר שיווניות. סביר כי עדיין יתקיים שלטון דמוקרטי פורמאלי, אך קבלת ההחלטות החשובות לא תתקיים בממשלה, או בכנסת. תהליך דומה התרחש בצרפת בשנות השלושים של המאה הקודמת, שם פיצול מפלגתי, שסע חברתי וחוסר אפשרות לבסס ממשל דמוקרטי יציב, העבירו את מוקדי ההשפעה לאוליגרכיית ההון והעסקים.
חוששני כי מערכת המשפט הפנימה זה מכבר את התהליך שתואר. היא אינה יכולה ליזום אותו, או לשלוט בו, אך לאור ניסיון העבר נראה שסביר יותר כי תחבור לצד המנצח במאבק. בכירי המערכת מקיימים קשרים חברתיים ענפים עם העילית העסקית ונציגיה ועם הפקידות הבכירה במערכות הממשל. יש לבכירי מערכת המשפט הרבה מה להרוויח מקשרים אלו.
מגמה זו משתלבת היטב עם חברה שאי השוויון בה מעמיק, מעמד הביניים מצטמצם וכוחה ועושרה מתרכזים בידי קבוצה מצומצמת שעתידה להעניק לשאיפות הרשות השופטת את הגיבוי הנדרש, כל עוד תפעל רשות זו בכיוון הרצוי. אין ארוחות חינם ולא בכדי בית המשפט העליון מעולם לא אימץ מדיניות של אקטיביזם שיפוטי ביחס לשאלות חברתיות ובין היתר לזכות לרמת חיים מינימאלית שתאפשר קיום בכבוד. קביעות אלו היו מביאות אותו לעימות ברור עם העילית הכלכלית שאת תמיכתה הוא מבקש.
התייחסותי למעמדו של בית המשפט העליון ולמעמדם של שופטיו נגזרת מהנחה שבעיני היא סבירה יותר מכל הנחה נוגדת, כי אין סיכוי ממשי לכך שעתיד ימלא בית המשפט העליון תפקיד חשוב בהגנה על "האזרח הקטן" ועל מדיניות רווחה כלכלית וחברתית, אם הגנה כזו תסבך אותו בעימות עם העילית הכלכלית השלטת. סביר כי רובם המכריע של השופטים ובמיוחד "העליונים" יטו לתמיכה בהון ובשכבה החברתית-כלכלית הגבוהה לה הם משתייכים. כל הסימנים לפיהם זהו הכיוון שיש לצפות לו מצד בית המשפט העליון כבר קיימים ואני מתפלא על רבים וטובים שאינם קוראים את הכתובת על הקיר.
התהליך המדאיג יצבור תאוצה משעה שיהפוך בית המשפט העליון לערכאה רביעית נבדלת מורמת מעם ומנותקת ממציאות החיים.נשיאו הקודם של בית המשפט העליון, אהרן ברק, הודה בגלוי ששופטי העליון יושבים באולימפוס, אך בכל זאת אולימפוס זה שוכן בהרי ירושלים. פסגתו של ההר תגבה בעתיד ובהיכל המשפט, באולימפוס הירושלמי ישבו שופטי העליון שבת אחים עם אילי ההון ופרקליטי הצמרת. בוזגלו כבר לא יבקר שם יותר, אלא בסיור מודרך בבניין המתקיים מספר פעמים ביום.