אולמרט חייב ליצר תוצאות, הבית הפרטי נשרף. על אף המיליונים המושקעים, מכבי אש לא מצליחים לכבות את הלהבות, ועכשיו גם המים הורסים את כל מה שהאש לא הרסה, כל מגדל הקלפים שבנה אולמרט עם חבריו עיתונאי החצר במשך שנים מתמוטט ונעלם, חבורת הכלומניקים שפרשו ממפלגת העבודה ומהליכוד, בהשאירם מאחוריהם את הדובדבנים שבקצפת, מבינים פתאום את אפסותם המהותית, הציבורית והאלקטוראלית.
מומחה ארגוני שאת שמו אינו זוכר קבע פעם שארגון מת כאשר ההתעסקות בפוליטיקה הפנימית גוזלת את כל המשאבים ולא מאפשרת ניהול תקין של פוליטיקה חיצונית, ובדיוק במצב הזה היינו בתום יום הבחירות לפני כשנה ומחצה, ומאז אנו מידרדרים עוד ועוד - בקצב מתעצם והולך.
מזל שיש לנו שם בממשלה את אהוד, שברח גם הפעם - ואת עמי אילון השמאלן התמים להחריד, וראו לאיפה הגענו, שהשניים האלה שאנחנו לא לגמרי בטוחים 100% בהם, מחזיקים כעת את כל המדינה על כתפיהם.
ובדיוק בוואקום הזה, בחידלון הזה, אולמרט משחרר מחבלים, ואנשינו נמקים בתאים אפלים מעבר לגבול. בושה וחרפה לאולמרט, בושה וחרפה לנשיא המדינה.
והרמטכ"ל אשר ודאי מיצה את סמכותו בתוך ההליך המנהלי, מגיע לסופו, מצדו אחד אהוד ברח, מצדו השני אהוד מרח, אבל הרמטכ"ל הוא גם היחידי המישיר מבט אל עם ישראל, אל המשפחות השכולות, אל משפחות החטופים - והוא לא יכול להסכים עם המהלך המטופש הזה, אך הוא חייב להסכים לו, ואז הוא מוחה.
הוא מוחה באופן ההרואי ביותר, הישיר ביותר, הצודק ביותר, הוא פונה לנשיא המדינה, שאשר ודאי בישל בפועל את השחרור הזה, הנשיא נזכר פתאום שהוא נשיא ישראל, ולא נשיא פלשתין הכבושה, ומעכב את השחרור בכמה שעות.
הרמטכ"ל, המפקד, גבורתך משולשת, גם הראית להם מאיפה משתין הדג, גם נשארת בחיים, ומעתה הם גם ייזהרו אתך.
חבורת ממשל נכשל בהחלט סובבת אותך, עם ברק אפשר וצריך לחיות, עם אילון גם - רק צריך לאפשר להם לברוח או לצלול מידי פעם, אך ראש הממשלה חייב לדעת שאתם לא נמושות, שאתם אנשים חושבים, היחידים שם בצמרת - ואין זו רק זכותכם למחות - אלא חובתכם, ועשה לי רק טובה אחת, אל נא תמות עם הפלשתים, כעצת הטיפשים, אל תיתן לאולמרט ולחבריו את התענוג הזה, עם ישראל לא יסלח לך לעולם.