החברה-בת ימינו נקראת "חברת השפע". רבים מבינינו הכירו אנשים מהדור הקודם, שחיו בצמצום מוחלט בבתים מצומקים, גידלו משפחות לתפארת, בלי תנאים בסיסיים, שמרו בקפדנות על המעט שהיה להם - מסמרים ישנים, חלודים ומעוקמים, גנזו קטעי חבלים ... האם מישהו מאתנו זוכר את ארגז הקרח הישן וחצאי הבלוקים? מי חשב אז על כלים חד פעמיים, מכשירי חשמל מכל הסוגים והמינים.
החיים היום נראים כגן עדן לעומת החיים בדור שעבר. לחיצת כפתור - והמיזוג פועל, עוד כפתור - והתאורה דולקת, כפתור אחר - ומערכת משוכללת אחרת נכנסת לפעולה... באיזה בית אין כיום מקרר חשמלי - נו פרוסט? ושכחנו את המים הזורמים בברזים, ומערכת הביוב, והטלפון בכל בית, ומחשב, האינטרנט והמכונית. "חברת השפע" במלוא מובן המילה.
עם כל זה, אין זה עשה אותנו למאושרים מהם. מדוע? למה זוכרים אנו את בני הדור שעבר, חייכנים ונינוחים לעומת בני דורנו הלחוצים, רצים דואגים ועצבניים, חסרי מנוח ומרגוע. למה?
שמא נאמר: שההבדל הוא, משום שאנו עובדים קשה, עמלים ויגעים להשיג הישגים, לכסות את האוברדראפט, לשלם משכנתא וכיוצא בזה. ולו היינו פנויים מעבודתנו, כמו אדם הראשון בגן העדן, היינו אז מאושרים בתכלית! - אם כן - אז מדוע אחוז הגירושין הגדול ביותר הוא בקרב העשירים השבעים שיש להם "הכל"? מדוע במדינות הרווחה והחופש, הפורקן וההפקרות - כמדינת סקנדינביה אחוז ההתאבדויות והדיכאונות הגבוה בעולם? מדוע "ילדי השמנת" אינם מאושרים, צורכים סמים, הולכים לשוטט באפס מעשה ביערות האמזונס והרי ההימלאיה. ממה הם בורחים, מה חסר להם?
התשובה לכל זה היא, כי יש לנו תפיסה מעוותת על המושג "אושר". כי האושר של האדם לא נובע מהעולם שמסביבו, הוא קורן מתוכו פנימה! כי אם האושר קורן מבפנים - הריהו מאושר ושמח, אבל אם מבפנים זה חלול, או גרוע מזה - רקוב, אז לא יעזור דבר. ולהפך, הבטלה והשפע יגרמו ליותר ניוון ולהפקרות.
האסון הגדול של דורנו הוא שמחפשים את האושר והסיפוק בחוץ - בדברים שסביבנו. אולי מכונית חדשה ומפוארת, או מכשיר המיקרוגל, מייבש הכביסה, נברשת או תכשיט יקר ערך, יגרמו לי לאושר, כך שהחיים יהיו מאירים וזוהרים יותר? אולי חלילה אם נפרק את התא המשפחתי הזה ונחפש שותפות אחרת. אולי אם יהיה לנו פנטהאוז, או נבנה וילה על שפת הים...
זוהי תפיסה כה מעוותת, שגויה ופסולה, כי היא מחפשת את האושר בחוץ, במקום לחפש אותו בפנים - בתוך תוכו של האדם, שם חבוי האושר האמיתי והנצחי ולא המזויף והמסולף - החיצוני. הגמרא אומרת (מסכת בבא בתרא דף יז'), שהאבות הקדושים - אברהם, יצחק ויעקב זכו לחיים מעין עולם הבא. היכן? כאן בעולם הזה, באוהליהם - בלי חשמל ומים זורמים, בלי מכונית ופלאפון, בלי אינטרנט ו-GPS. כי גן העדן שכן בלבם.
שני דייגים
מסופר על שני דייגים שישבו על שפת הים. האחד התרווח, נמנם קמעא, שתה קפה, ומדי פעם זרק את החכה למים. השני דרוך, מתוח, פעל במהירות, הסל שלצדו כבר היה מלא בדגים. הוא המשיך בפעילותו.
"מה לך ממהר?" - שואל הראשון.
- "אני רוצה למכור כמה שיותר דגים", עונה לו השני.
"ולשם מה?" - חוזר ומקשה הראשון.
- "בכסף אקנה לי סירה קטנה בה אוכל לצאת למקומות משופעים בדגים ואדוג אלפי דגים אותם אוכל למכור".
"ולשם מה?" - שואל הראשון חזור ושאול.
- "מה לא הבנת? בכסף אקנה לי אניית דיג ענקית ומשוכללת ואהיה מיליונר.
- "נו, ואז?" - מאיץ בו הראשון.
- אז אוכל לקנות לי על חוף הים עם חכה קטנה ביד ולנמנם ולהתרווח, לשתות קפה בלי לחץ ובלי דאגות", עונה לו השני.
- "ומה לדעתך אני עושה עכשיו?" מתריס בו הראשון... מבלי עמל וטורח של עשרות בשנים הריני מסתפק במנת חלקי ומאושר מכל רגע בחיי!
האושר האמיתי יש לו לאדם לחפש בתוך תוכו פנימה וזאת על-ידי כל מעשה מצווה, בכל מעשה טוב, אנו חוזרים אל גן העדן ורואים אושר ונחת אמיתי כאן בעולם הזה חוץ מהאושר המצפה לו לאדם על אותם המעשים בעולם הבא.