השר ליברמן מוכיח שוב את בורותו בנושא הסכסוך היהודי-ערבי. בראיונות חוזרים ונשנים הוא ממקד את הסכסוך בפן הכלכלי ובפן הקרקעי. מצבם הכלכלי של הערבים הוא גרוע יותר מזה של היהודים, ולכן לו היו בידם גם הקרקע וגם האמצעים הדרושים לרווחה כלכלית, היו עוזבים אותנו לנפשנו בלוקסמבורג שלנו. על סמך הנחות היסוד הללו מבסס ליברמן את משנתו המדינית. הקמת מדינה פלשתינית בארץ ישראל מערבית לירדן שתכלול את המירב של האוכלוסיה הפלשתינית, והגנה על ישראל דרך הכללתה בברית נאט"ו.
כל הנחות היסוד הללו שגויות. הסכסוך הערבי-יהודי איננו על הישראליות אלא על הציונות. לא על האדמה כי אם על הריבונות. לא בכדי הם מכנים את ישראל הישות הציונית. הציונות הדורשת ריבונות יהודית היא הדבר שאיננו מקובל על האיסלאם. אחרת כיצד ניתן להסביר את השנאה של אירן ודרישתה שהיהודים יתפנו מישראל, אם אין רצונם להתאייד מפצצה גרעינית?
אחרת כיצד ניתן להסביר את הדרישה למסור את הכותל המערבי לרשות הוואקף? כיצד להסביר את סירובו של השלטון הירדני/פלשתיני להתיר ביקור של יהודים מישראל, ונוצרים מישראל, בכותל המערבי בתשע עשרה שנות הכיבוש של המקומות הקדושים בירושלים? לא כלכלה ולא קרקע מסבירים את התופעות הללו.
לכן אין פתרונות קסם, לא כלכליים ולא קרקעיים. הבעיה תישאר עד אשר אחד העמים, היהודי או הערבי יחליט להגר. קיימת כמובן החלופה האירנית, והחלופה הטרבלינקאית, ומי משרוצה לשוב לשם, הדלת פתוחה והמטוסים טסים. ליברמן צריך להשיב את המנדט שגנב מבוחריו, להתיישב עם חבריו האמיתיים, יוסי ביילין וחיים אורון, שבת אחים גם יחד, ולתת לציונות להגן על עצמה בלי נאט"ו.