המשקיעים ברחבי העולם הבינו כבר מזמן את מה שחלק לא קטן ממועצות המנהלים בארץ וברחבי העולם עדיין לא הפנימו: חברות וארגונים שלא יאמצו תפיסה ירוקה יותר ולא יפעלו להקטין את החותם המזהם שלהן על הסביבה, יסבלו מנזקים כלכלים קשים בשל הקשחת הרגולציות הסביבתיות ונטישת קהל המשקיעים.
בין שלל הפעולות הסביבתיות שניתן להעלות על הדעת, כדאי להקדיש מחשבה לנושא פליטת הגזים המזהמים שכל ארגון אחראי להם במידה מסוימת. חשיפת נתוני פליטת המזהמים לעיני הציבור ואחריות סביבתית הולכות ותופסות מקום של כבוד בעיני המשקיעים לצד שקיפות חשבונאית, עמידה ברגולציות, מנהל תקין ומדדים כלכליים קלאסיים אחרים.
ליידע את המשקיעים
ה-CDP (ר"ת: Carbon Disclosure Project) הינו ארגון ללא כוונות רווח. מטרת הארגון היא ליידע את המשקיעים מהי המשמעות הסביבתית של השקעתם וליצור דיאלוג פורה בין החברות בסקטור הפרטי לבין המשקיעים לגבי מגמות בתרומת התעשיה להתחממות הגלובלית. ה-CDP מייצג נכון להיום 315 משקיעים מוסדיים ברחבי העולם שהיקף ניהול הנכסים שלהם מסתכם ב 31$ טריליון, והוא אחראי על פרסום סקר שנתי מקיף בין הארגונים המובילים בעולם, בו הוא מדווח על המשמעות הסביבתית שיש לארגונים אלה בנושא פליטת גזים מזהמים לאטמוספרה. ה-CDP מפרסמים מספר סקרים דומים המתחקים אחר מדדים מובילים שונים, אזורים גיאוגרפיים או מגזרים שונים. בכל סקר מדווח אחוז ההיענות לשאלון ומצוינות לרעה החברות שפנו אליהן וסירבו לענות על השאלון.
הסקר משיג שתי מטרות מרכזיות: הוא מאפשר למשקיעים לקבל מידע מפורט על הסיכונים וההזדמנויות שטמונות בהשקעות שלהם, ומביא לידיעת ההנהלות את המשמעות שיש לנושא הסביבתי בקרב המשקיעים. כיום נאספים נתונים מ-2400 ארגונים ברחבי העולם והארגון מתעתד להגדיל את מספר הארגונים המכוסים כבר בזמן הקרוב.
בפברואר 2007 פורסם הדוח השני של ה-CDP עבור החברות הנסחרות במדד ה-S&P 500 והחמישי בסה"כ. אחוז ההיענות לשאלון הייתה 56% לעומת 47% בלבד בשנת 2006. השינוי מלמד על הרצינות ההולכת וגדלה שבה נתפס הנושא הסביבתי בקרב התעשיה האמריקנית והוא עקבי בכל המגזרים, אולם תוצאות אלה עדיין גרועות בהשוואה לאחוז ההיענות בקרב חברות ה-FT 500 (מדד המייצג את 500 החברות הגדולות בעולם) שעמד השנה על 77%.
ניתוח מגזרי
בניתוח הדוח מבחינה מגזרית נרשם אחוז ההיענות הגבוה ביותר במגזרי תשתיות החשמל וחומרי הגלם (84% ו-78% בהתאמה). ממצא זה אינו מקרי, שכן מדובר בשני מגזרים אשר נתונים לביקורת הציבורית הרבה ביותר בשל היותם המזהמים ביותר ולכן מודעותם לחשיבותה של השקיפות בעיני הציבור הרחב היא הרבה מכולם.
בחלוקה סקטוריאלית/גיאוגרפית ניתן לראות, כי החברות הנכללות ב-FTSE בלטו יותר משאר החברות עם היענות של 91%. לעומתן פחות מ-20% מהחברות שמקורן באסיה טרחו לענות על השאלון במלואו. עוד עלה, כי רוב החברות (81%) במדד ה-S&P 500 רואות בשינויים הסביבתיים איום על עסקיהן לעומת 69% בלבד שרואות בהם גם הזדמנות. ממצא זה סותר את המגמה הכללית בקרב חברות ה-FT 500, מאחר ו-82% מהן רואות בשינויים הזדמנות כלכלית ורק 79% איום. כחמישים אחוזים מהמשיבים מקרב החברות הנסחרות ב-S&P 500 העידו כי בארגונם מונה גורם מנהלי בכיר לטיפול בנושאים סביבתיים ו-65% אף מפרסמים נתונים עדכניים על כמות גזי החממה שארגונם פולט.
מצד שני, הערנות אינה בהכרח מובילה למעשים: רק 29% מכלל החברות שנענו לשאלון מיישמות אצלן תוכניות מסודרות להפחתת פליטת גזי החממה עם לוח זמנים ויעדים מוגדרים.
ומה לגבי ישראל?
בצד הנסקרים אין לשוק הישראלי כיום חברות גדולות מספיק כדי להיכנס לסקרים של ה-CDP מלבד חברת טבע (שלא נענתה לפניית הסוקרים). מצד שני אין לשוק המקומי ייצוג גם בקרב המשקיעים המוסדיים ששותפים למיזם זה ואין מדובר בתנאי סף שהבנקים הגדולים או חברות הביטוח המובילות בישראל לא יעמדו בו.
מכיוון שהחזון של ארגונים כמו ה-CDP הוא למסד תרבות כלל עולמית של דיווח סביבתי בדומה לנהוג לגבי דיווחים חשבונאיים והמרחק למימוש חזון זה קטן בצעדי ענק, המלצתי לחברות הישראליות שרואות עצמן בחוד התעשיה להקדים ולהתאים עצמן לדרישות המשקיעים המוסדיים ולפתח את המודעות הארגונית אצלם בבית למציאות המשתנה. הביקוש הציבורי ההולך וגדל לשקיפות בנושאים סביבתיים הוא שמביא במקרה זה להיווצרות סטנדרטים ורגולציות קשוחות שבצידן הזדמנויות עסקיות גדולות. תפקידם של המנהלים הבכירים בתעשיה הישראלית למנף תהליך זה ולהפיק ממנו את המקסימום, אחרת נמצא עצמנו מדשדשים מאחור.