ב-17 ליוני 2004 יצא האזרח ק' לתומו (עם רכבו) לצומת (T), בלם בשלט עצור ופנה ימינה, אחרי שווידא שמצד שמאל לא בא שום רכב.
השוטר שחיכה לסיים את מכסת הרפורטים היומית, הורה לו לעצור ושלל מידית את רישיון הנהיגה של הפושע ק', בגין אי מתן זכות קדימה.
הפושע ק' נסע בטרמפים לתחנת משטרה והתחנן לקבל את רישיונו בחזרה. שוטר טוב הסביר לו את התהליך, ואכן בתוך עשרה ימים הוחזר רישיונו (שנשלל ל-30 יום).
ק' הוזמן למשפט ב-7 למרס 2005. ק' הגיע למשפט עם כל מסמכיו. כבוד השופט, עטור גלימה מכובדת נישא ורם מעל המוני העבריינים הגיע באיחור של חצי שעה. לאזרח ק' שהתכונן לעימות עם השוטר, בנוסח סדרות הטלוויזיה שראה (אפילו למד להגיד OBJECTION עם מבטא), נכונה הפתעה קבלן הרפורטים לא הגיע.
בהגיע תורו שאל כבוד השופט:"מודה?" "לא" ענה האזרח ק', והשופט, נרגש מהנחישות בקולו של האזרח ק', פתח מיד יומן וקבע ברגש, "ניפגש שוב ב 15 לדצמבר 2005". האזרח ק' הדביק את ההזמנה על הקיר (כמו הזמנה לחתונת מלכת אנגליה) כדי לא לשכוח, נסע לצומת, ערך מדידות מרחקים, צילם פה ושם, וכן צילם בווידיאו כדי למדוד את מהירות כלי הרכב המגיעים לצומת.
האזרח ק' לא התעצל ופתח את המחברת מכיתה ט' שבה למד לאחרונה, ומצא חישובי מהירות משנות השבעים. בלוקחו סיכון מחושב שהחישובים לא השתנו מאז, "התאמן על יבש" וערך חישובים של "בעיית ק' וקבלן הרפורטים".
ב-15 לדצמבר, הגיע שוב למקום המוכר והחביב וכבר לא היה צריך לשאול היכן לשכת השופט. סוף סוף ניתן לאזרח ק' לבטא את כל מה שלמד מסדרות הטלוויזיה.
קבלן הרפורטים הוזמן להעיד ע"י ה"טובע" המשטרתי והאזרח ק' שמע בסבלנות את דבריו, וכבר ערך רשימות כמו בסרטים שראה לרוב. כבוד השופט, אדם חביב ובעל הגיון בסיסי, הרשה בטובו לאזרח ק' לחקור חקירה נגדית.
האזרח ק' שחיכה כל חייו להזדמנות זו, התמוגג מאושר ושאל את הקבלן: "באיזה מרחק עמדת מהצומת?". הקבלן הסתכל בכתב ידו הלא קריא בהעתק התלונה, וכעבור מספר דקות אמר, כ-25 מטר. האזרח ק' שאל את הקבלן אם יש לו מדדים כמותיים לקביעת אי מתן זכות קדימה או שהוא מסתמך על הניסיון? הקבלן ענה ללא היסוס: "אל תזלזל בניסיון".
האזרח ק' המשיך ושאל את הקבלן לאור ניסיונו, אם בשעה שהוא מסתכל שמאלה בצומת T, הוא יכול לדעת אם הרכב הבא לקראתו נוסע במהירות של 50 או 80 קמ"ש? הקבלן ענה שלא.
כאן האזרח ק', שהחליט לעשות הסבת מקצוע לאור הצלחתו (המדומה), הסביר לשופט:
1) המרחק הוא 50 מטר, שזה פי שניים מהערכת הקבלן, לכן אין לסמוך על הערכותיו המספריות.
2) לקבלן, על-פי דבריו, אין יכולת להעריך מהירויות, או שינויי מהירות, קרי האטה או האצה של כלי רכב שבא מולו, ולכן אין לסמוך על הערכותיו בנוגע למרחקים, מהירויות וזמנים, עליהם מתבסס מתן זכות קדימה.
3) לקבלן לא היתה כל יכולת לראות אם הרכב אכן בלם בלימת חירום כדבריו. ומכאן לקבלן אין כל יכולת לקבוע אי מתן זכות קדימה. מקום עמידתו תרם לחוסר יכולת זו.
4) האזרח ק' הציע לקבלן ולשופט כמה דרכים להפוך את מבחן אי מתן זכות קדימה ליותר מדויק, כמו העמדת קבלן משנה בצידה השני של הצומת, כך שיראה אם הרכב שלא נתנו לו זכות קדימה לוחץ על דוושת הבלם.
5) הקבלן ישב מתחת לפנס בשביל לתפוס רפורטים למילוי מכסה, בו בזמן שבהמשך הכביש הלא ארוך יש עברייני תנועה מסוכנים באמת, ממש רוצחים פוטנציאליים וקינטיים, שעוקפים בקו הפרדה רצוף בסיבובים, אך לקבלני הרפורטים קשה יותר ונוח פחות לתפוס אותם אז הם מחפשים מתחת לפנס.
התובע המשטרתי ביקש מהשופט להאמין לגרסת קבלן הרפורטים, כיוון שאפילו צייר סקיצה של האירוע. האזרח ק' ביקש מכבוד השופט לקנות לקבלן הרפורטים סט של צבעי פנדה בזכות כישרונו בציור, אך לא להאמין לגרסתו.
השופט התרשם עמוקות, אך החליט כאדם רציני שאחריות הצדק על כתפיו השחות, שקודם שהוא מקבל החלטה גורלית אם להרשיע או לזכות (אין באמצע!), הוא רוצה לבקר בצומת עם האזרח ק'. ודחה את גזר הדין לשלהי פברואר 2007.
השופט המשקיע דחה מספר פעמים את הפגישה הגורלית בצומת ובסוף אפריל 2007 הגיע באיחור מזערי (של חצי שעה לעומת 41 חודש) עם השוטר. השוטר הסביר את הסבריו והאזרח ק' סתר ללא קושי את דבריו של השוטר. האזרח ק' נדהם מחוסר ההבנה של השופט והרים ידיים. השופט האדיב הזמין את האזרח ק' פעם רביעית לבית המשפט כדי להתחנן על הפחתת העונש. אך האזרח ק' שכבר הפסיד ימי עבודה רבים, החליט לא לשוב עוד לבית המשפט. ב-4 לאוקטובר 2007 הגיע פסק הדין של 700 ש"חקנס ושלושה חודשי שלילה, שהאזרח ק' כבר שכח למה, כיוון שבזמן זה בתו הבכורה סיימה בגרות, התחילה וסיימה, שנת שירות, שירות צבאי, התחתנה ועומדת לסיים את לימודיה במשפטים (איך לא?).
האזרח ק', בר המזל, שבילה בבית המשפט שלוש וחצי שנים מצחיקות, עומד דקה דומיה לזכר חלק מהאזרחים שעמדו בפני בתי המשפט שנים ארוכות וסיימו את חייהם עוד לפני החלטת השופט.
לסיכום האזרח ק' מציע:
1) לעשות לכל השופטים קורס מוהלים. מוהל לא חותך בתשלומים הפרוסים על 41 חודש אלא מיד! השופט בכלל ושופט תעבורה בפרט צריך לחתוך מייד ולא לדחות שנים ארוכות. לתת לשופטים "לוח שנה" של חודש אחד ולא של 4 שנים. מה שלא נכנס ללוח השנה פשוט נמחק.
2) שמענו רבות ששיפוט זה לא מכונאות רכב! זה יותר דומה לכתיבת ספר. אז ככה גם סופר שלא כותב טוב ומספיק מת מרעב, למה לא להכיל זאת גם על השופטים? שם המשחק הספק! יותר טוב או פחות טוב אבל זריז!
3) לערוך לשופטים מבחן כשירות שנתי כמו שעושים לבודקים בשדה התעופה - מכניסים להם מקרים מדומים ובודקים את תגובתם. שופט שיכשל בבחינה זו ימשיך על תנאי ואם יכשל בשנית הוא יודח.
4) לעשות קורסי קדם רציניים לשופטי תעבורה - האזרח ק' שהעיד כבר מספר פעמים כעד מומחה במשפטי תעבורה נתקל בתובעים ושופטים חסרי השכלה פיסיקלית רלוונטית ברמה בסיסית של ילד בתיכון.
5) האזרח ק' שרואה מדי יום ביומו עבירות תנועה קשות כמו נסיעה על השוליים, חציית קו לבן ונסיעה באור אדום ומתקשר ומדווח למוקד 100, בצירוף מספרי הרכב, נענה "אנו שולחים ניידת" לאן בדיוק? האזרח ק' מציע לכן, לפטר את כל שוטרי התנועה ולהוציאם לפנסיה, כדי שלא יפריעו לתנועה. במקום אלפי הבטלנים במדים, המפריעים לתנועה, לרכוש כמה מזל"טים ולסמן את מספרי הרכב בגדול על הגג. ילדים בחצי משרה יטיסו בשמחה ובחינם מזל"טים מעל לכבישים וצמתים מסוכנים ויצלמו עבריני תנועה מסוכנים. הוצאה לפועל תבוא ישר לביתם לקחת את הרכב לצמיתות (על עבירות כמו נסיעה באור אדום וחציית קו לבן) וחלק מהעומס המוטל על בית המשפט ירד.