לפני מספר ימים נכנסתי לחנות הספרים המשומשים הקרובה למקום מגוריי ורכשתי עשרים כרכים של סדרת חסמבה, סדרת הספרים שהיתה האהובה עלי בילדותי. מבחינתי קנייה זו היתה קנייה נוסטלגית אך כשחזרתי לקרוא את עלילותיהם של ירון זהבי, תמר היפה וחבריהם הבנתי דברים שלא הבנתי כילד.
יגאל מוסינזון טווה עלילות גבורה פטריוטיות בהן הוא חינך את ילדי ישראל לאומץ, טוב לב, יושר, רוחב לב, דאגה לכלל וכל אותן תכונות שאנו מעלים על נס. דורות של ילדים קראו בספריו בשקיקה והכניסו מעט מחסמבה לתוך אישיותם. ספק אם יש מורה או מחנך בארץ היכול לזקוף לזכותו ולו פרומיל מהישג זה.
אך לא רק פטריוטיות היתה בספריו של מוסינזון, נאמן לאתוס הציוני של הלוחם המשכיל הוא שילב בכל אחד מהספרים בסדרה פרטי היסטוריה כללית והיסטוריה של א"י, גיאוגרפיה ועוד. כל ילד שקרא את "חסמבה ושודדי הסוסים" נחשף למידע אודות הצלבנים, כל ילד שקרא את "חסמבה וילדי ההפקר" למד על ההיסטוריה של יפו וכל ילד שקרא את "חסמבה והסוד הגדול" הכיר את ון-גוך ורמברנט ואלו הן רק דוגמאות. הוא גם השכיל להבין את נפשות הילדים עוד הרבה לפני עידן ה'פוליטקלי קורקט' לכן אחד מהחברים המרכזיים בחסמבה הוא אהוד השמן (ולאחריו ממשיכו שרגא השמן), אלפי ילדים שמנים קראו את חסמבה והזדהו עם דמויות אלה. הם אומנם נאלצו להמשיך ולסבול את הצקותיהם של ילדי כיתתם כמו כל ילד שמן אבל מי היה מעז להציק לאהוד השמן מחסמבה?
מוסינזון גם דאג לשלב את בני עדות המזרח בספריו ותמיד באור חיובי עוד הרבה לפני שאלה זכו להכרת הממסד במהפך של 1977. מנשה התימני הוא חבר מן המניין בחסמבה, הנריקו ממרוקו נחשב לילד האמיץ ביותר מחוץ לחבורת חסמבה וגם למשה ירחמיאל יש שם ספרדי משהו אפילו למחליפתה של תמר סגנית חסמבה המתוארת כשחורת שיער הוא קרא בשם רחל, שם הנפוץ יותר אצל בני עדות המזרח. כאשר בכל זאת מופיעים בני עדות המזרח כפושעים, תמיד מוסבר הדבר במצב סוציו-אקונומי נמוך ומשפחות הרוסות. דוקא הפושעים הגדולים הינם אשכנזים: בני משפחת זורקין ומחליפיהם בני משפחת פוטשניק. אפילו את הערבים לא מצייר מוסינזון כרעים לחלוטין (למרות הפיתוי הגדול בספרים מסוג זה) תמיד יש בספריו את הערבים שרוצים בשלום ובשכנות טובה.
בספריו של מוסינזון היתה גם סוציאליסטיות נאיבית וזו לדעתי הסיבה שילדי שנות האלפיים המתחנכים על ברכי הקפיטליזם הטהור אינם מתחברים אליהם. באחד מספרי חסמבה גונב מנשה התימני אקדח בעל קת כסף מאחד השודדים ומוותר עליו ובספר אחר שוטר סמוי המסתווה כקבצן תורם את הכסף אותו אסף לקרן הקיימת. ואותי מעניין מה חושבים אולמרט והירשזון על הקונספט 'המוזר' הזה?
מוסינזון תרם רבות לאישיותם של ילדי ישראל ולצערי כבוגרים השלנו מעלינו חלק ממה שלימד אותנו, מי יותר ומי פחות. אך גם מי שהשיל מעליו את כל ערכיה של חסמבה חייב להודות כי תרומתו של סופר זה לתרבות הישראלית, להוויה ולאזרחות הטובה שלנו כבוגרים הינה עצומה. לכן אני מציע כי ביום העצמאות הקרוב יוענק למוסינזון פרס ישראל, איני חושב כי יש ראוי ממנו. לא נותר לי אלא לסיים בקריאת הקרב המפורסמת: חסמבה!חסמבה! חסמבה!!!