עד לאן עוד נגיע עם האלימות הבלתי פוסקת בספורט הישראלי.
שנים על גבי שנים שמתנגן לו אותו פזמון חוזר. שנים שכל פעם מוצאים אשם אחר, שהקבוצות מנסות להתנער מאחריות על מעשי האוהדים ושכלום לא נפתר. וכאילו לא די לנו בבעיות אלו לאחרונה גם התחילה להתפשט לה תופעה, אשר הינה מוכרת בעולם אך לא כל כך בישראל, שהאוהדים מגיעים שיכורים למשחק. והמצב רק הולך ומתדרדר.
נשאלת השאלה מה יש לעשות ואיך פותרים את הבעיה הזו אחת ולתמיד. אבל לאיש אין תשובה. ההתאחדות לכדורגל מחפשת את האשמים דווקא בתוך הקבוצות עצמן. אין איש אומר שאין הקבוצות אחראיות על אוהדיהן אך בסופו של דבר הענישה שסופגת הקבוצה אינה משפיעה כלל על ההתנהגות הקשה והחוזרת של האוהדים. כל כך הרבה דובר על האלימות המילולית ועל הגזענות במגרשים אך מה עם האלימות הפיזית שרק הולכת ומחריפה.
רק ביום ראשון שעבר (04.11.07) בסיום משחק הכדורגל בין מכבי חיפה ובית"ר ירושלים בקריית אליעזר דווח על נערה צעירה שנפצעה מבלטה שפגעה בראשה בעת קרב שהתנהל בין שני מחנות האוהדים. עוד לא הספקנו להתאושש מתמונותיה של הנערה הצעירה וכבר אנחנו נאלצים להביט שוב בעיניו של מאבטח שנפצע בידו כאשר בסך-הכל ניסה לבצע את עבודתו. אמש (11.11.07) דקה וחצי לפני סיום המשחק בין הפועל ירושלים להפועל חולון הושלך חזיז לעבר הפרקט, המאבטח שהיה קרוב לאירוע ניסה להרחיק את החזיז בידו אך לפני שהספיק להתרחק החזיז התפוצץ בידו וקטע כמה מאצבעותיו. נורא!
התמונות הקשות אמש ממלחה צריכות להחרט עמוק בתודעה אצל כל הנוגעים בקביעת הענישה. אך לא משנה כמה דובר וכמה נאמר שיש לנקוט בשיטות ענישה כואבות יותר, הדבר בפועל לא מיושם במלואו. התנהגות האוהדים הינה פשיעה כואבת ונחשבת לעבריינות בעיני כל, בעיקר כשהיא פוגעת בחפים מפשע. הקלה בעונשי העבריינים האלו מעניקה ליתר האוהדים בחוץ את הלגיטימציה לחזור ולנהוג כך.
אילו היה צריך למנות כאן רשימת אירועים של אלימות בספורט בישראל לאורך השנים היתה מתקבלת תמונה מחרידה וכואבת שאין איש יכול היה להישאר אדיש אליה.
למען ההגינות ולמען יתר האוהדים שרק רוצים להגיע למגרשים וליהנות מהמשחק צריך למצוא שיטות מועילות יותר להתמודדות עם הבעיה, שיטות שיגמרו סופית את המחדל הזה. אולי כדאי שההתאחדות לכדורגל תתחיל ליישם ענישה כמו שיש בתרבויות אחרות באירופה בהן נלקחים אוהדי הספורט הנוקטים באלימות כעבריינים ומשלמים על כך בריצוי עונשי מאסר מתאימים ולא יוצאים עם העונש הקל והפשוט של הרחקה מהמגרשים לכמה משחקים או במקרה הקשה יותר לכל העונה.
דוגמה לענישה הקלה זכורה לנו מאותו המשחק בין מכבי חיפה לבית"ר ירושלים בו ביזו אוהדי קבוצת בית"ר ירושלים את דקת הדומייה לזכרו של ראש הממשלה יצחק רבין. רעש ומהומה פרצו בכל כלי התקשורת בימים שאחרי. פרשני ספורט וכתבים שונים השמיצו את התנהגות האוהדים, גם אישים בכירים בעולם הספורט נקטו בגישות דומות ולבסוף זכתה הקבוצה ב"משפט" בעונש קל, רק שני משחקים ללא קהל. עונש קל ביותר שגם אוהדי הקבוצה שפשעו מרגישים כאילו יצאו זכאים וללא עוול בכפם.
הצדק חייב להיעשות לפני שהתשלום הכואב יהיה חיי אדם!
