ייצור בשמים היה בעבר הרחוק אחת מהאמנויות הסודיות והמופלאות של התרבות הים-תיכונית, לרבות זו של ארץ ישראל הקדומה. כיום נשתנו הדברים ,ומרבית הניחוחות מופקים ללא הילה ומיסתורין, אלא ממוצרים פטרוכימיים של המדע.
שיטה חדשה לייצור ריחות-ניחוח בתהליכים סינתטיים הופקה באחרונה במכון ויצמן. מתברר שהבשמים מהווים רק חלק קטן מהאפשרויות שפותחו במכון. בידי חוקריו מצויה כיום רשימה של תהליכים לייצור ריחות-ניחוח, בהיקף קטן עד בינוני. שישה קונצרנים ישראלים וזרים עוסקים כיום בהתאמה של כמה מהתהליכים הללו למטרות מסחריות.
מתברר, כי הצורך בפיתוח שיטות סינתטיות לחומרי-ריח וטעם נבע מהעלייה ברמת החיים, שהגדילה את הביקוש לריחות הניחוח. ביקושים גוברים אלה לא ניתן היה לספק מן המקורות המסורתיים. יצרני התמרוקים נאלצו, אפוא, להסתמך בהפקת הבשמים בעיקר על מרכיבים מלאכותיים. לדוגמה: המושק, שהוא מרכיב פופולרי מאוד בתמרוקים נוזליים, הופק במשך מאות בשנים מן האייל, הנקרא על-שם חומר זה. כדי להפיק מספר קילוגרמים של המוצר הטבעי, היה צורך בעשרת-אלפים (!) איילים. אין תימה בכך שהבושם הפך ליקר כך כך וקשה היה להשיגו. מכאן החיפוש אחר תהליכים סינתטיים לשם ייצור חומרי-ריח וטעם באיכות גבוהה ואחידה ובמחירים סבירים.
אנשי צוות מכון ויצמן הצליחו, בעקבות מחקרם, לפתח שיטות סינתטיות לייצור חומרים כמו אניס, מרכיבי ריח-שושנים, ונילין ומושק. בשיטות סינתטיות אלה ישתמשו מעתה מפעלים ישראלים וזרים למטרות מסחריות.