התנועה לזכויות האזרח של שולמית אלוני טבעה חותמה על החברה הישראלית. המחנכת הסוערת, שהעלתה לגלדה מאיר את הסעיף (הדדית...), קידמה תפיסות וחשיבה ליברלית בישראל ורבים מהחוקים המקובלים עלינו כיום הם פרי יוזמתה ורעיונותיה. בחלוף השנים התנועה שהיא הקימה, ר"צ, גדלה וצמחה וקיבלה לתוכה גם את אנשי שינוי ומפ"ם, עד ליום בו חבריה הללו בגדו בה, מכרו אותה והדיחו אותה ממשרד החינוך בגלל שהתעקשה לספר לאנשי ש"ס שמוצאו של האדם הוא מן הקוף. הכניעה המבישה של חבריה לאולטימטום של הרב עובדיה יוסף הוכיחה שלפחות במר"צ מוצאם של המנהיגים היה מן השפן.
לאחר פרישתה דירדרו הפליט משינוי אמנון רובינשטיין, העריק מהמערך יוסי שריד והשריד ממפ"ם חיים אורון את המפלגה הזו לשולי השמאל הלא רלוונטי, הובילוה לתבוסות במערכות הבחירות ולסוף הדרך, עד שאפילו יוסי שריד, להטוטן התירוצים הבלתי נדלים, הבין שהסוס הזה גוסס ופרש לגמלאות מפוארות על עמודי עיתון הארץ. את המנהיג האחרון שלהם, יוסי ביילין, הם הביאו מנכשלי הפריימריז במפלגת העבודה, וגם הוא הולך עכשו הביתה.
בקרוב יהיו במרצ פריימריז חדשים והמומחים אומרים שחיים אורון ינצח. אורון הוא ממנהיגי מפ"ם האדומה, מפלגה מאובנת שבינה לבין זכויות האזרח או ליבליזם רעיוני (הרעיונות שהקימו את ר"צ) אין ולא כלום. האירוע היחיד שמפ"ם אהבה לקיים היה עצרת אבל בטייבה או סחנין על מותו של סטלין.
לזכותם של הקומוניסטים הותיקים יאמר: הם לא נמוגים ולא הולכים עד שלא יורידו לשאול את כל הבורגנות הליברלית, ובמקרה של התנועה של שולמית אלוני הם באמת הצליחו.