באופן מקרי, שלושה ימים לאחר שפרסמתי
רשימה שדנה בעובדה, המצערת מאוד לטעמי, כי השופטים בבתי המשפט ובבית המשפט העליון במיוחד אינם משקפים את כל חלקי האוכלוסיה ובפועל מגזרים רחבים אינם מיוצגים בהם בכלל, או כמעט שאינם מיוצגים, קיבל הוועד המרכזי של לשכת עורכי הדין החלטה היסטורית וזו לשונה של הודעת דוברת הלשכה:
"הוועד המרכזי קיבל ברוב דעות את הצעת ראש הלשכה, עו"ד יורי גיא-רון, לפיה לנוכח כור ההיתוך החברתי ישראלי בדורנו, אין עוד מקום להעלות טיעונים הנוגעים למוצאם של המועמדים היהודים לשפיטה או לקידום בתוך מערכת השפיטה. הלשכה סבורה, כי הוועדה לבחירת שופטים בוחרת ומקדמת את המועמדים המתאימים ביותר, וכי היא אף מודעת לטענות הנשמעות מן המגזר הערבי, מן המגזר החרדי ומקרב העולים החדשים באשר להעדר קיומו של עקרון השיקוף לגביהם."
ברשימתי האמורה ציינתי כי איני נמנה עם המגזרים המקופחים ואיני רוצה להתווכח עם הטיעונים המקדשים את דרך בחירת השופטים. כך גם אין בכוונתי לעורר מרבצם שדים עדתיים, שעל-פי הטענה כבר נקברו מזמן ונחים בשלום על משכבם. למרות זאת איני יכול להתעלם מהעובדה המטרידה כי עיקרון השיקוף החברתי לא הונהג ואין כל סיכוי שיוגשם בשנים הבאות במערכת המשפט.
יש לנתח היטב את החלטת הלשכה. אין הוועד המרכזי סבור שעיקרון השיקוף החברתי אינו עיקרון ראוי-להפך! כל שהוועד המרכזי קובע הוא שלנוכח כור ההיתוך החברתי אין יותר בעיה בקרב הציבור היהודי שצריך לפתור אותה ובמילים אחרות אין בנמצא ציבור מזרחי [והכוונה המקובלת במונח זה היא ציבור שמוצאו מאסיה או מצפון אפריקה] שניתן להגדירו ויש לו זהות ובעיות מוגדרות משלו. לעומת זאת קיים ציבור יהודי חרדי, ציבור של עולים חדשים וציבור ערבי שיש להיות מודע לטענותיו.
ניתן להניח כי לפני שקיבל החלטה כה עקרונית הטומנת בחובה קביעות חברתיות מרחיקות לכת, טרח הוועד המרכזי הנכבד לבדוק את העובדות. הוא בוודאי בדק את הקפם של נשואי התערובת בין העדות [גם כיום כנראה פחות מ30% על-פי המידע שבידי], את המתאם בין מוצא להכנסה, עיסוק והשכלה וכיו"ב נתונים רלוונטיים רבים נוספים. אין ספק כי הוועד המרכזי בוודאי פנה למכוני מחקר חברתיים וללשכה המרכזית לסטטיסטיקה וקיבל נתונים ברורים בטרם נחפז להצבעתו וקבע למעשה כי בישראל אין פער עדתי ובעצם אין ישות כזו הקרויה "עדות המזרח".
ואולי לא היו הדברים מעולם? ואולי החלטה זו לא היתה אלא החלטה חפוזה שנועדה לתמוך במאבק נגד כל יוזמה לשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים. אולי גם הלשכה חשה מאוימת מהצעות השר פרידמן להרחיב את הוועדה והחליטה להעניק גיבוי ללא תנאי לוועדה ותוך כדי כך גם לספר לנו שאין פער עדתי בין היהודים שעלו מארצות האיסלאם לבין הציבור הוותיק בישראל שמוצאו בעיקר מאירופה.
אגב יש לשים לב שהלשכה אינה קוראת כבר להנהיג את עיקרון השיקוף בצבורים הלא מיוצגים כגון העולים והערבים, אלא היא רק "מודעת" לטענותיהם וזאת בניגוד לטענות הציבור המזרחי אותן היא דוחה על הסף.
אם יתברר שאכן ההחלטה האמורה התקבלה לה סתם כך, כמו שנהוג במקומותינו, ללא בדיקה כלשהי [אצלנו הרי גם על מלחמה מחליטים תוך שעה] אזי לא זו בלבד שיש לשנות את הרכב הוועדה לבחירת שופטים, אלא שיש להקדיש חשיבה מחדש אם מן הראוי שהנציגות הפוליטית של הלשכה היא זו שתבחר את עורכי הדין המכהנים בוועדה- אבל זהו נושא ראוי מאוד לרשימה נפרדת.
איני יכול להעלות בדעתי ולו סיבה אחת לקבלת ההחלטה האטומה והמתנשאת הזאת. גם חסידיו המובהקים ביותר של השיקוף החברתי בקרב ציבור השופטים מעולם לא תבעו למנות מינויים לא ראויים מבחינה מקצועית לשיפוט משום מוצאם הלאומי או העדתי. התביעה לשיקוף באה כדי להנהיג עיקרון של אפליה מתקנת כאשר ישנם כמה מועמדים ראויים. החלטת הלשכה משמעה שבעתיד איש לא יתאמץ יותר לקדם מועמדים ראויים מקרב עדות המזרח.
לפני זמן קצר נפטר סעדיה מרציאנו, ממייסדי תנועת הפנתרים השחורים, לרגל פטירתו בעוני ובמצוקה חוברו כמה וכמה הספדים מרגשים שהעלו על נס את פועלו. ככול הנראה סבורה לשכת עורכי הדין שסעדיה מרציאנו וחבריו הצליחו עד כדי כך שהבעיה העדתית אינה קיימת עוד - מעניין מה היה אומר על כך המנוח.