צריך להיות אולי בן מאה, בדואי יושב אוהל, אדם שכבר עבר הכל וראה הכל בחייו, כדי להגיד את הדברים הנבונים ביותר, הנכוחים ביותר, כפי שאמר עאודה אבו-מועמר לפני ימים ספורים: "רואים איך לא יודעים לטפל במה שקורה בעזה. צה"ל נכנס ויוצא, נכנס ויוצא. מה זה? נותנים להם לירות על שדרות. זה לא בסדר. חבל שאריק לא נמצא פה לעשות סדר כמו פעם"...
קצת פרשנות: עאודה - הלא הוא שייח השייחים של הנגב, מי שהיה ממקימי יחידת הגששים של צה"ל, אשר בשבוע שעבר קיבל תעודת הוקרה על תרומתו לבטחון המדינה. אריק - הלא הוא אריאל שרון, כמובן, ראש הממשלה לשעבר, שהיה חברו לקרבות בשנות החמישים למאה הקודמת, כאשר שניהם היו צעירים יותר.
עאודה מלא הערצה לאריק: "מיום שהוא נרדם, ישראל ירדה מדרגה, נחלשה קצת". השייח הישיש עתיר הנסיון המזרח-תיכוני אינו מזכיר, בידיעה שפורסמה על אודותיו בידיעות אחרונות, את אחריותו של אותו אריק לנסיגת ישראל מהרצועה בלי לקבל תמורה בעבור צעד קשה זה. אבל אולי בחושיו המחודדים השייח מעריך, שאילו שרון לא "נרדם", הוא לא היה מאפשר את התוקפנות הטרוריסטית המתמשכת מרצועת עזה - לאחר הנסיגה.
גם אנחנו סבורים כך. עם כל הביקורת והכעס על ההינתקות החד-צדדית שרק מנהיג הפכפך כראש הממשלה לשעבר שרון היה יכול להחליט עליה ולבצעה, ספק אם הוא עצמו היה מאפשר את המשך ההתגרות החמאסית בישראל ואת התגובה המגומגמת שמאפשר לצה"ל הדרג המדיני הנוכחי.
"לוחם אסלי" - כך מגדיר השייח עאודה את חברו שרון. הגדרה מדוייקת ונכונה. שרון היה לוחם, איש צבא, גנרל מוצלח, מחד-גיסא, ומנהיג מדיני כושל ומאכזב, מאידך-גיסא. אילו לא לקה בשבץ, כלום לא היה קם ועושה את אשר הבטיח לפחות עם ביצוע העקירה: נכה בפלשתינים קשות אם יעזו להפציץ יישובים בתחומי ישראל לאחר שמסרנו לידיהם את כל השטח וחזרנו לקווי 67?
יתר על כן, אילו היה ביכולתו להמשיך ולהנהיג - כלום לא היה שרון מכה על חטא הנסיגה החד-צדדית שהוכחה כטעות פטאלית?
האיום התיאורטי של שרון אינו פועל - כי אין מי שיפעילו. שהרי מה רואים הפלשתינים לנגד עיניהם? ממשלה ישראלית חסרת "עוצמה שרונית", הססנית, רכרוכית, שממשיכה את מורשת ההתקפלות המדינית של שרון אך לא את המורשת הצבאית המפוארת שלו.
חמאס והג'יהאד מרשים לעצמם לא רק להכות בשטח ישראל, כדי להפיל חללים בתוכה, יהיו אלה נשים, זקנים או ילדים. דובריהם מכוסי הפנים מתגרים בנו ללא הרף בהצהרות לוחמניות. הם אינם מסתירים את שאיפתם לחזור ליפו ולרמלה, ומה שחמור יותר - צוברים למכביר נשק, תחמושת, חומרי חבלה, לקראת העימות הגדול שהם נערכים לקראתו.
הדברים ידועים היטב למערכת הביטחון. אמ"ן צובר מודיעין רב על המתרחש ברצועה - מודיעין שכמעט איננו בגדר סוד. משמעו: שלטון החמאס מכין עצמו לקראת המכה הגדולה באמת שינסה להפיל עלינו. מה שמתרחש עכשיו, מטחי הרקטות והפגזים, מעשה של יומיום, יהיה כאין וכאפס לעומת ה"הפתעה", שלא תוכל להפתיע את המופקדים אצלנו על בטחון המדינה.
זהו עימות בלתי נמנע. תהיה כרוכה בה שפיכות דמים נוראה. כדור האש החמאסי הולך ומתגלגל, צובר תאוצה - והמערכה נגד רצועת השנאה היא בלתי נמנעת.
לוחם וגנראל כמו אריק שרון היה בוודאי שואל עצמו במצב שכזה: אם כך, לשם מה לחכות? מדוע לא להכות עכשיו, מדוע לא לצאת עתה לפעולה הגדולה הבלתי נמנעת? לשם מה להמתין עד אשר הרצועה תהיה מסוכנת פי כמה ומספר הקרבנות שיידרשו בצידנו יהיה גדול בהרבה ממספרם ח"ו בפעולה עכשווית?
האם אין זה ברור שמכינים לנו בעזה "דרום לבנון" שנייה? האם אין זה ברור שזרימת הכסף והנשק לא תיבלם על-ידי המצרים? האם אין זה ברור שהולכים לעימות אלים וקשה - כי כך רוצים שליטי עזה, בעידוד מפעיליהם באירן ובסוריה?
באהלו שבערבות הנגב השייח המוסלמי בן המאה, הבריא כארז והמפוכח, בוודאי מייצג את חברו, הלוחם עתיר המוניטין השרוי בתרדמת ומאושפז, כשהוא מביע בגלוי את תמיהתו-אכזבתו: מתי כבר תדעו לטפל במה שקורה בעזה?