לעבוד על השם

... אז קראתי לאחרונה כי ישנם בקרבנו יהודים מאמינים, רבנים ומקובלים למיניהם, אשר הבינו לאחר שנים של העמקה בצפונות היהדות ובדרכיה, ובעיקר בתחום הנסתר, כי שינוי השם - יעשה להם ולאחיהם - בעיקר מה שעבודה קשה ומאמץ מושקע - לא יעשו והוא: שיפור חייהם. להבהיר, לדידם של אלה, שינוי השם אינו חלק מהליך הפנקסאות הקטנוני אותו הם מקיימים עם בורא עולם, אלא זהו רק ערוץ נוסף, הליך חד-פעמי, כמו פתיחת תוכנית חסכון, קופת גמל כדאית, או סוג של הסכם ג'נטלמני עם עולמות של מעלה, אשר יבטיח להם אושר ושלוה, מזור ומרגוע - מן הסוג שלא ניתן להשיג בדרכים אחרות. הפעם, לא באתי להרוס מסיבות ולא להטיף בשער. כמובן נשמרת לי זכות יקרה זו, ואין לראות בשתיקתי הסכמה, או מעין הסכמה, עם המתואר לעיל. כמו כן, לא תשמע ולא תתקבל כל טענה כי זנחתי ביקורת כזו או אחרת על דרכם האמונית של המאמינים במעשי פלאים אלו, וייתכן כי עוד אביע את עצמי גם בעניין זה. אדרבא, יישבו כל המקובלים ובעלי הסגולות העל-אנושיות תחת המדוכה וישנו שמות של כל אבן ועץ רענן, אפשרי גם שישנו ויחדשו שמותיהם של כל העצמים והחפצים במילון אבן שושן, ולא יסתפקו רק בשינוי שמות פרטיים ושמות משפחה - עד שיבוא לישראל גואל רכוב על חמור שגם שמו ישונה... כיד הדמיון... להלן רעיונות לעידוד המגמה המתוארת למעלה:

דוגמא א': המלחמה בתאונות הדרכים

להלן, נגד כל עדות של מי אשר שינוי שמו חולל פלאים בחייו והוא התחתן או התגרש, העמיד צאצאים או מצא עבודה - נשנה שמו של רחוב, או כביש בישראל; כך נשנה לטובה את גורלם של כבישי הדמים בישראל ונשים לאלתר סוף לתאונות הדרכים. וכך, במקום כביש 6 יהיה לנו: כביש שש-יה, או שש-אל, אל-שש, שש-בש, דמקה, שח-מט, סודוקו גם הולך. ובמקום כביש החוף יהיה לנו: כביש זלמן-משה-מאיר-רפאל. מה רע?

דוגמא ב': הגנת העורף

באותו האופן, וממש באותה הצורה, נמגן את שדרות. מה דעתכם על: שדה-רות המואביה? ואולי: שדרות הנביאה...? את שמו של ציר פילדלפי המר נהפוך לגורמה של ממש: ציר פילה, ציר פלפל, אפילו ציר ה-פוּל הולך.

דוגמא ג': מדיניות החוץ

פה נזדקק להתערבות מלמעלה שכן מדינאי המטה שלנו (שעוד ניגע גם בם) - אינם מסוגלים לכלום. את אירן נהפוך ל-אירונ-יה. סוריה תהפוך ל: סוּרי (עם שורוק), וגם ל: סוֹרי (עם חולם מלא), אך היינו חייבים... נשנה גם את שמו של רה"מ, נקרא לו... ניניו על שם כלבי, הנאמן (!) ואם לא יהא די בזה נקרא לו, על-פי מיטב המסורת - נינ-יה, (או-נינה... בגלל הקרחת). ונחליף לא רק שמות של כל המנהיגים הכושלים, נחליף גם את שמה של המדינה, שהרי יש הנוהגים להקדים תרופה למכה: מעתה נקרא לה: ארץ ישמעאל! זו תהיה מזימה קטנה שתבלבל את כל אויבינו, אשר לא יבינו מה קרה למדינת ישראל, ולאן היא נעלמה. ילכו ויחפשו היכן מסתתרת מדינת ישראל, שהרי מה יעשו עם כל עתודות השאהידים המחכים להתפוצץ ולהתייחד עם בתולות גן העדן... הו בתולות גן העדן... האם יימצא להן תחליף? גם את חלומו של פרס נגשים וסוף סוף יהיה לנו: "מזרח תיכון חדש", (שמעתי שהוא לא כל כך מאושר לאחרונה). אחר כך, כשכול הערבים יעזבו אותנו בשקט, ושלום ישכון במחוזותינו, נשנה בחזרה את שמה של המדינה לישראל, ולא נגלה לאף אחד. ליתר ביטחון נשריין שם חיבה נוסף: ישראבלוף, וזה יהיה השם הסודי שלנו. וכך, לאחר שתיפתרנה צרות כל היהודים, והשלום והשלווה ישכנו בכל בית בישראל, לאחר שהחרשים יחזרו לשמוע, השמנות ירזו, הנמוכים יתארכו, המפסידים ינצחו והחולים כולם יבריאו - יוכל המקובל המצוי העוסק מדי יום בייעוץ לפונים אליו בבקשת עזרה בבחירת שם "נכון" ובפסילת שם לא "נכון" מבחינת היהדות - לחזור לעיסוקו האמיתי: לימוד תורה. ולפסיכולוגים תחזור הפרנסה, כך גם לכל המאמנים האישיים, לעו"סים, למעסים, לקוסמטיקאיות, למנתחים, למדענים, לעורכי הדין, לאוחזים בעט בפטיש ובסדן... כולם יוכלו לחזור לעשות את מה שהם עושים, את מה שהם נועדו לעשות ואת מה שהם צריכים לעשות, ללא קיצורי דרך בדמות החלפת השם - אלא פשוט - לעבוד. לעבוד קשה בשביל הפרנסה, בשביל האהבה, בשביל הבריאות, בשביל האיכות ובשביל הכמות גם יחד.