הבית שברחוב האילנות 20 בגבעת נשר, שליד חיפה, איננו מתקן צבאי. עם זאת, עוצרים לידו, כמעט בכל שעות היום, כלי-רכב צבאיים, הפולטים מתוכם חיילים, מדרגות טוראי ועד אלוף. פניהם מועדות, אמנם, אל איש-צבא (בדימ.), אך יעדם איננו צבאי כלל ועיקר. הם באים אל מנחם אלון כדי לקבל ממנו תבליטי-עץ.
דרך ארוכה עשה אלון, עד שהצליח להפוך את תחביבו - גילוף תבליטי-עץ לעיסוקו העיקרי. הגבר, יליד צ'כיה, הועסק, עם עלייתו ארצה, כסנדלר בקיבוץ אלומות, בו גם השתקע למשך שנים אחדות. בעת שירותו בצה"ל, שירת כרב-סרן בחיל הרגלים, ובניגוד לקצינים אחרים, שמונו עם שחרורם לתפקידים בכירים בשוק האזרחי, החליט להצטנע בביתו הנוכחי בגבעת נשר ובו לעסוק באחד מתחומי האמנות הפלסטית.
שדה בור
כבר בימי ילדותו, אהב אלון לצייר ואת כישרונו זה לא זנח גם לאחר שעלה ארצה. הצייר היהודי הגרמני הידוע, פרופסור הרמן שטרוק, שהשתקע לאחר מכן בחיפה, ראה בו את אחד מתלמידיו המצטיינים והוא שעודד אותו, גם כאשר עסק בתיקון נעליים, לטפח את תחביבו - הציור. אלא שבעטייה של הסנדלרות, הפך אלון למגלפן של תמונות-עץ.
אלון גילה כי הכלים המשמשים את הסנדלר טובים, בעצם, גם לגילוף. יתר על כן, ענף הציור בארץ היה אז כבר "תפוס". ההתמודדות בתחום זה היתה קשה ואכזרית מידי. גילוף העץ, לעומת זאת, היה בבחינת "שדה-בור". אלון החליט, איפוא, לשלב את הציור בגילוף. עד מהרה, הפך מעונו בית-מלאכה ליצירותיו. כאן הקים נגריה משוכללת ורכש עצים, המשמשים אותו בעבודתו.
כיום הוא עובד עם 80 זנים של עצים, שכל אחד מהם הוא עולם בפני עצמו, ביניהם עצי מהגוני, סיקויה, אוביצ'ה, האבנה, איזדרכת וטיק. הוא רוכש אותם, בעיקר, ממכונים בוטניים בהודו ובברזיל. בשתי מדינות אלה מצויים כמעט כל סוגי העצים בעולם. הוא גם משוטט בנמל-חיפה ואוסף עצים שהושלכו מאניה כלשהי. כך הפך אלון גם למומחה-עץ יחיד במינו, שאנשי- מקצוע רבים מהארץ ומחוצה לה נעזרים בו.
פרידה קשה
שיטת עבודתו מורכבת ביותר: הוא חורך את העץ בעזרת הכלים שברשותו, ביניהם איזמל-ניתוחים, מיפסלת, שופין ומכונת-השחזה של רופא-שיניים. רק לאחר מכן, הוא חורט ומגלף את הדמות לפי התרשים המצוייר שהכין קודם לכן.
את ביתו מקשטים מספר תבליטי-עץ יקרי-ערך, שמהם הוא מסרב להיפרד בכל מחיר. תמורת אחד מתבליטים אלה הוצע לו סכום של 5,000 שקל, אך הוא סירב למכור. את עבודות הגילוף עושה אלון, לפי הזמנת הלקוח בלבד. הוא מגלף דמויות ונופים, הכל לפי ההזמנה. יוצא מכלל זה היה נשיא ארצות-הברית, ג'ורג' בוש, שאותו גילף על דעת עצמו ושלח לו את התבליט. התגובה לא איחרה לבוא. במכתב, ששלח לו אחד מעוזריו של הנשיא, נאמר בין היתר: "הנשיא בוש מביע את הוקרתו העמוקה על תבליט העץ הנפלא, פרי מעשה-ידיך והחליט לעשות בו שימוש".
בשנים האחרונות גילף אלון דמויות של אישים ידועים בארץ ובחו"ל, אך נמנע מלשגר את התבליטים האלה לבעליהם. "הם עלולים לחשוב כי אני נזקק לטובת-הנאה מהם", הוא מתחייך בצניעות האופיינית לו. הוא עושה גם תבליטי-עץ שיגרתיים, לפי הזמנת צה"ל: מפות טופוגרפיות, סמלי יחידות, דגמי מטוסים וכלי-נשק.
השראה תנ"כית
את יצירתו הגדולה ביותר, עד כה, הוא רואה בתבליט ענק הנושא את השם: "על נהרות בבל". זהו תבליט אופייני ליצירותיו של האמן, שהתנ"ך משמש לו מקור-השראה בעבודתו. התבליט, שעליו עבד שלושה חודשים תמימים, מורכב ממספר דמויות, שכל אחת מהן היא פסל-עץ קטן בפני עצמו. פניהן וידיהן של הדמויות מביעות את הסבל הרב, שהוא מנת-חלקן, ותלבושותיהן פולקלוריסטיות.
מסתבר כי חובבי האמנות אוהבים את היצירות. התיירים מארצות-הברית אוהבים, בעיקר, תבליטים שנושאם דתי: משה ולוחות הברית, הר סיני, "עבדים היינו", לוט, יוסף ואחיו, ירמיהו ויהודי מזרחי מתפלל. התיירים מאירופה, לעומת זאת, אינם אוהבים יהודים עבדקנים ומעדיפים תמונות-נוף, או תמונות שנושאן מוסיקלי, כמו "אגם הברבורים".
יש תיירים, המזמינים לפי מטרי", אבל גם לישראלים לא חסרים "שגעונות". קונה אחד, מספר אלון, "ביקש שאתלה לו מספר נורות על התבליט, כדי שיראו אותו גם בחושך".