הטור של פריצי

ועדה של "האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים" בראשות נשיאה, המליצה לממשלה להרחיב את תוכנית ויסקונסין ולחייב את כל משתתפי התוכנית להיות נוכחים 40 שעות כל שבוע במרכזי התעסוקה ולא לפטור מכך גם את מי שעברו את גיל 45. על תבונת ההצעות ניתן להתווכח, אבל עיקר התמיהה עולה מדוע האקדמיה הלאומית למדעים עוסקת בכלל בתוכנית שכל השאלות הקשורות בה נוגעות לתפישות-עולם חברתיות, לאינטרסים כספיים של האוצר ולמחלוקת פוליטית ציבורית - אבל לא קשורות למדעים. וכי יש דרך לשחזר את ה"ניסוי" של ויסקונסין ולחזור תמיד ובכל מקום על תוצאותיו, כמתחייב בעולם המדע? וכי יש כאן מתודות כלשהן של מחקר מדעי מדויק ואחראי? מאחר שלא הייתה קבוצת ביקורת ולא נעשה מחקר שיטתי, מתגלה שהוועדה "המדעית" הזו כתבה את המלצותיה לפי מיטב השיפוט והאמונה הפרטית של חבריה, בדיוק כמו כל ועדת פקידים רגילה. במסמך הסיכום שלה הוועדה מסבירה שהיא שמעה המון סקירות על ההיבטים המשפטיים החברתיים והכלכליים של התוכנית ואפילו עשתה סיור במרכזי התעסוקה כדי להכיר. יופי. ועדה זה כן. מדע זה לא. מדע לא מסתמך על סקירה משפטית. כמה ירודה ועלובה תראה האקדמיה הלאומית שלנו למדעים, כשיתברר בעולם שהיא נותנת שמה וממליצה בנושאים חברתיים שאינם בתחום מומחיותה, כמו תוכנית ויסקונסין השנויה במחלוקת, ובכך מאפשרת לממשלה להציג את התוכנית הזו כמשהו בדוק ומומלץ לפי קריטריונים של עולם המדעים, מה שכמובן אינו נכון. מכל הפרשה הזו נותרת רק שאלה אחת שנדרשת לה תשובה מדעית, לפחות כדי לאפשר למדענים הגונים ולציבור המשכיל לשפוט נכון את איכות הפרויקט ה"מדעי" הזה: כמה כסף בדיוק קיבלה האקדמיה שלנו או קיבלו חבריה מהמדינה תמורת מתן שמם וחתימתם לנושא. כי האקדמיה הנכבדה למדעים ודאי זוכרת, שבכל עבודה מדעית חובה לציין ולפרט בגלוי את כל הגורמים המרכזיים שהשפיעו על התוצאה.

לפני כ-30 שנה פרסם הטיימס הלונדוני שאלה של קורא שביקש עצה: כיצד ניתן לקרוא בחורף לונדוני קר את העיתון במיטה להחזיקו ולהפוך בו את העמודים, בלי שהידיים יקפאו? מייד נרתמו עשרות אלפי בריטים טובים לשלוח לעיתון מכתבי תשובה עם מגוון הצעותיהם הטובות, כמו הוראות סריגה מיוחדות לכפפות לידיים (כי צריך להשאיר אצבע אחת חופשית ולא סרוגה, כדי להרטיבה בלשון לצורך הפיכת הדפים) או את העצה הטובה שאתה תתכרבל לך עם ידיך מתחת לשמיכה ואשתך תשב על כיסא לידך להקריא לך את העיתון. ככה נולד בעיתון מדור מיוחד, ששרד 6 חודשים ויותר, והביא ופרסם יום אחר יום את אלפי מכתבי ורעיונות הקוראים, בלי שאיש מהם יעלה את ההצעה הפשוטה לחמם את חדר השינה, מה שהיה כמובן מסיים את הדיון והורג את המדור. כמה בריטי. לפני כשנה, באיחור של מאות שנים ואחרי שהספיקו להיות גם אימפריה ולשלוט בעולם כולו, נזכרו הבריטים שהם בכלל לא יודעים מה זה בריטי. דווקא במאה ה-21 הם נזכרו שאין להם "יום עצמאות" בריטי ושאפילו ההימנון שלהם (אלוהים, נצור את המלכה) הוא בכלל שיר של בית המלוכה עם קריאה להשמיד את הסקוטים. מסתבר שבגלל שהם גרו כל הזמן על האי שלהם, הם הפכו להיות בריטים בלי לדון או להחליט על כך מראש. אז הם פתחו בדיון בנושא. כמה בריטי. בעקבות החלטת הממשלה שצריך לעודד את הגאווה הלאומית, נרתם גם הטיימס הלונדוני שלנו למאמץ וערך תחרות בין קוראיו לבחירת "סיסמה לאומית" בריטית. גם הפעם העלו אלפי קוראים הצעות ורעיונות שפורסמו בעיתון ולבסוף נערך משאל. מסורת הוויכוחים הבריטית שוב הוכיחה את עצמה וכמובן שלא הייתה כל הסכמה וכולם הלכו בסוף הביתה, רק אחרי שהכי הרבה קוראים הצביעו בעד הסיסמה: "בלי סיסמה בבקשה, אנחנו בריטים". כמה בריטי. ומה בעצם הביא את תושבי האי האנגלי להתחיל לעסוק בוויכוח הלאומי המטופש על לאומיותם? מסתבר שראש הממשלה החדש שלהם, גורדון בראון, החליט לעודד גאווה לאומית במדינה לאחר שהושפע ממאמריו ורעיונותיו של סר ג'ונתן סאקס, הטוען שבעבר בריטניה הייתה כמו בית כפרי משותף שכולם הרגישו חלק ממנו, ואילו היום האנשים רואים בה בית מלון מנוכר, שנכנסים ויוצאים ממנו רק לצורך עסקים. סר ג'ונתן הזה טוען שהמדינה הבריטית צריכה להיות קהילה משותפת עם אחווה והזדהות אזרחית, וכך התחיל ראש ממשלת בריטניה לעודד לאומיות. למי שלא זוכר, סר ג'ונתן סאקס הינו הרב הראשי של בריטניה. אז הנה מי עוסק עכשו בחימום הבריטים ומעודדם לחפש לעצמם זהות לאומית, עיסוק שהוא מתכון בטוח לצרות: היהודי. כמה יהודי.

נשיא הקונגרס היהודי האירופי, משה קנטור, תובע לתת לכל יהודי העולם זכות הצבעה בבחירות לישראל. לטענתו, מאחר שמכירים בכל מי שאחד מהוריו יהודי כזכאי לעלות לישראל יש לתת לכל יהודי בעולם את זכות ההצבעה, כשם שאזרח אמריקני שחי שישראל זכאי להצביע לבחירות בארה"ב. ההשוואה קצת לקויה והלוגיקה מעוותת: אזרח אמריקני זכאי להצביע כי הוא אזרח אמריקני וחוקי ארה"ב חלים עליו, שעה שחוקי ישראל לא חלים על יהודי גרמני או יהודי צרפתי. אבל אפשר לנסות: סעיף ראשון בחוק ייתן לכל יהודי אירופה זכות הצבעה בבחירות בישראל והסעיף שני יחיל על כל מי שיצביע את חוקי מס ההכנסה שלנו. מוכן לנסות, ידידי נשיא הקונגרס היהודי האירופי, המתיימר לייצג את יהודי אירופה בלא שקיים אצלם בחירות כלשהן, אבל מבקש לתת להם זכות הצבעה אצלנו?

ריווחי חברת התרופות אילי לילי זינקו פי 6 תוך רבעון אחד והחברה רשמה לעצמה רווח מטורף של 855 מיליון דולר ב-3 חודשים. ההישג המדהים הזה נרשם בעיקר הודות לגידול במכירת תרופות נגד דיכאון ומכירת תרופות לטיפול באין-אונות. זה הישג יפה, בעיקר בגלל שיש קשר הפוך בין המוצרים והגיוני להניח שהגדלת השימוש בתרופות לטיפול באין-אונות תביא להקטנת הצורך בתרופות נגד דיכאון. זה דומה בכל העולם, למעט בקהילה הפולנית התל אביבית: שם התגלה שככל שיותר גברים רכשו תרופות לעידוד הכושר המיני, גבר אצל נשותיהם היקף רכישת התרופות נגד דיכאון.

לפני כשנתיים פסק בית הדין לעבודה שאסור לשלול את קיצבת הבטחת ההכנסה ממוסלמים שלא מתייצבים זמנית בלשכת התעסוקה כיוון שהם נוסעים לסעודיה (מדינת אויב) לקיים את מצוות החאג'. מאז פסה"ד מתנהלים דיונים בין המוסד לביטוח לאומי לבין הח"כים הערבים אם פרק הזמן שיותר למוסלמים להיעדר מהתייצבות בלשכה לצרכי החאג' יהיה שלושה שבועות או ארבעה שבועות. הרבה השתנה מאז הזמנים שמשה רבינו ביקש מפרעה לצאת עם עמו ל-3 ימים למדבר כדי לקיים את מצוות הדת (ולא חזר), ועד ליום בו המדינה מתבקשת גם לשלם למי שיוצאים לקיים את מצוות דתם במדבר. אבל ראו איזה יופי של סיטואציה: רק במדינת ישראל מקבלים ערבים מוסלמים "הבטחת הכנסה" מהמדינה בעת שהם נוסעים לחאג'. זה גם מה שמסביר למה הם חוזרים.

מודעה של עיריית ירושלים מכריזה על כוונתה "להקצות מבנים וקרקעות לצרכי ציבור". למי? להלן הרשימה: "תלמוד תורה אבני צדק". "תלמוד תורה סוכת דוד". "תלמוד תורה במסילה נעלה", "ברכת יוחנן". "תלמוד תורה תפארת מרדכי שלמה". "מכון בית דוד". "בית חב"ד גונן". "דעת שערים". "תורת אמת חב"ד רמות". "תלמוד תורה יד אשר". "תלמוד תורה יחי ראובן". "מפעלי הוראה והרבצת תורה". "בית מדרש נוצר חסד ליהודה". "בנות שמחה ומרגלית". "בנות ויזניץ'". "תורת העמק". "יוסף השם עליכם"... וכן הלאה. סה"כ 47 מבנים ומגרשים, שברור למי הם ניתנים, וכמובן שזה בכלל לא קשור לעובדה שראש העיר הוא חרדי ושהקואליציה בירושלים לובשת שחור. אבל למען ההגינות יודגש שעיריית ירושלים מתייחסת בחביבות רבה גם לצרכי החילונים: ברשימה מופיע שהעיריה מוכנה להעמיד מקלט ציבורי ל"פרויקט איידס ירושלים", והיום פורסם בתקשורת שהוועדה המקומית לתכנון ובנייה הפקידה כבר תוכנית להקמת בית עלמין לקבורה חילונית בקומות. יש עתיד.