הם לא למדו כלום מדוח וינוגרד. אילו למדו - גלעד שליט כבר היה חופשי, ירי הקסאמים היה נפסק, ומקהלת ההסתה העולמית נגד ישראל היתה משתתקת. ועדת וינוגרד לא אמרה איך לעשות זאת אבל הדגישה מספיק את הכשל הגדול של חוסר חשיבה מערכתית ואנדרלמוסיה של עבודת מטה, שסללו את הדרך למפלות, בושות ואבידות. ואני מרשה לעצמי לכתוב זאת, כי לו הייתה לקברניטים עבודת מטה מסודרת - היו בוחנים את בציעות ההצעות שפורסמו על-ידי החתום מטה מזה 7 שנים.
אחרי שהשר היחידי שמבין את המצב הושתק במשמעת קואליציונית, אני מציג את האתגר לחברי כנסת שמסוגלים לגייס תומכים לחקיקה - שתחייב את הממשלה להפסיק להתפתל בשבילים עוקפי-שכל-ישר, ולעשות מה שכל עם נורמאלי היה עושה במצב אליו נקלענו. ולהלן עיקרי החוקים שיש להעביר בכנסת:
1)
חוק גלעד שליט: חוק זה, נגד חטיפות ישראלים למטרות סחיטה, יקבע שחברי ותומכי ארגונים השותפים לחטיפה ונמצאים במאסר בישראל יזכו לאותו יחס כמו החטופים הישראלים שבידי חבריהם: שום קשר עם החוץ, שום ידיעה על מצבם ושום ביקורים - גם לא של צלב אדום.
2)
חוק נגד הפגזות וירי משטח אויב: תושבי הסביבה שממנה מפגיזים ויורים לכיוון ישראל יוזהרו בעלונים שיופצו בה - שעליהם להתפנות תוך זמן נקוב, כי השטח יופגז ללא הפוגה, לפי רשות שניתנה למפקדי צה"ל בכל גזרה רלוונטית - להחזיק את מרחבי ההתקפות על ישראל ריקים ושוממים. עלונים אלה, עם צילומי הפגיעות של ההפגזות על יישובי ישראל והנימוקים לחוק זה יופצו דרך כל צינורות ההסברה של ישראל - למערכות התקשורת, לקהילייה הדיפלומטית ולאו"ם.
3)
חוק נגד עלילות דם על ישראל: לאחר שאויבי ישראל גילו שעלילות דם נגד יהודים נקלטות מהר בעולם בעל הדעות הקדומות המלוות אותו מאז צליבת ישו, הם למדו להשתמש בהן כנשק אסטרטגי במלחמתם הפושעת. כך זה היה עם "רצח הילד מוחמד א-דורה", "הטבח בג'נין" ו-"טבח הילדים בכפר קנא". למרות שוועדת השופט אור קבעה שהריגת 13 הערבים באוקטובר 2000 נגרמה בעקבות הפצת סרטון הטלוויזיה על "רצח מוחמד א-דורה", יוזמי אותה עלילת דם ותומכיהם היהודים ממשיכים לפעול באותן השיטות. הבסת ישראל במלחמת לבנון-2 הושגה באותה שיטה - של צילומי "טבח כפר קנא". החוק נגד עלילות דם יקבע כי יוזמיהן ומפיציהן ייראו כמסיתים לרצח. הסתה כזו כבר נקבעה על-ידי טריבונאל בינלאומי (על הג'נוסייד באפריקה) - כשוות-אשמה עם רצח עצמו.
זהו רק חלק מחבילת חקיקת הגנה לישראל, שהוכנה ביוזמת פורום ותיקי מלחמת העצמאות, על סמך ניסיון ממושך עם מערכת חוקים המונעת הגנה יעילה על מדינה במלחמה. שלוש הצעות החוק הנ"ל הן רק בגדר עזרה ראשונה - לעצירת הידרדרות המדינה לאובדן שליטה בגורלה, מול מזימות חיסולה. הנגזרת המיידית מכך צריכה להיות - הפסקת המיקוח המשפיל על שחרור פושעי מלחמה מהכלא, וחזרה לעמידה איתנה על הסיכום עם הנשיא בוש - שאין דנים על מחוות לרשות הפלשתינית לפני הפסקה מוחלטת של הטרור.
המשך התנהלות הקברניטים לפי פרדיגמה שגונתה בוועדת וינוגרד ככישלון - לא תוכל להסתיים בוועדת חקירה חדשה אלא רק בתביעה משפטית על רשלנות פושעת שעולה בחיי אדם. בדיוק כמו רשלנות מנהל מפעל בו נהרגו אנשים בגלל פעילות הנוגדת את כללי הבטיחות. על מצב כזה כתב השופט (בדימ.) של ביהמ"ש העליון, פרופ' יצחק זמיר: "רשות מנהלית המפעילה את שיקול הדעת שלה ללא בירור העובדות הנוגעות לעניין, ומחליטה על יסוד תחושה בעלמא, או שדעתה נוטה להגיע לתוצאה מסוימת ללא תלות בעובדות המקרה, אינה מפעילה שיקול דעת כנדרש בחוק. במקרה כזה ניתן לומר על הרשות, כי היא פועלת בשרירות. שרירות היא סוג של שחיתות. יש בה חומרה קיצונית" (פרקים 29, 30, בספר "הסמכות המנהלית").
עוד הבהיר השופט זמיר: "שיקול הדעת הוא חופש לבחור בין אפשרויות שונות, אך אין הוא חופש מוחלט". חברי כנסת שימשיכו להשלים עם שרירות ברשות המבצעת יהיו שותפים לאותה עבירה.