- אמונה באמונה והשפעתה על חיינו
- הנזק שבהצגת מאמינים כלא מאמינים
- ידיעה היא היפותזה שאנו מאמינים בנכונותה
- אמונות דתיות הופכות אגדות לידיעות מוחלטות
- השערות לא דתיות הופכות ידיעות מדעיות, עד הפרכתן או שינוין
- אמונות וידיעות גורמות כפירה של דתיים ואתיאיסטים במנוגד לאמונתם
- אמונות מתבטאות באורחות חיים דתיים ולא-דתיים ולא בהצהרות ובסקרים
אמונה בחיוניות האמונה בחיי היומיום של היחיד והחברה
רק בספרו של דניאל דנט - Breaking The Spell, מצוי פרק קטן - Belief in Belief - הדן באמונה כתכונה אנושית, כאחת התכונות שאימץ לעצמו המין האנושי בתהליך האבולוציה והברירה הטבעית, וצייד אותו באמצעי אנושי ייחודי, אחד מיתרונות ההומוספיאנס על כל החי, בהיות האמונה לאחד מאמצעי התודעה המשפיעים והמנחים התנהגותנו בחברה משתנה, מחברת המשפחה והקלאן לחברת השבט, העם וחבורות העמים, ועד החברה האנושית אשר כל יחידיה וכל תאיה תלויים אלו באלו.
האמונה לפי דנט אינה זהה כמובן לאמונה הדתית דווקא – האמונה האנושית מתבטאת במגוון גדול של אופנים ונושאים. משגילו בני אדם את האמונה בתודעתם החלו להעריך ולהאמין בחשיבותה. גם אנחנו, אומר דנט, מעריכים את
האמונה בדמוקרטיה, למשל, כחיונית לקיומה ועתידה של הדמוקרטיה, גם אם היא מתבססת על
הידיעה אשר צ'רצ'יל הגדירהּ כך: "הדמוקרטיה היא המשטר הגרוע ביותר - לבד מכל המשטרים שקדמו לה".
גם האמונה שלנו במדע מבוססת על האמונה ביושרה (אינטגריטי) של המדענים (בנכונותם לבחון כל ההיפותזות והממצאים שלהם במבחנים חמורים של הפרכה (כקרל פופר), כתנאי להסתמכות עליהם בתחזיות שאימותן עשוי לחזק אמונתנו בנכונותם או להפריכה. בחיי היומיום, הציבור זקוק
לאמונה בנכונות
הידע של המחקרים המדעיים מבלי שיהיו בידיו האמצעים לבדיקתם.
האמונה שלנו בשלטון החוק המחייב את כל בני האדם בחברה גורמת לנו להזדעזע כאשר מתגלה עברה על החוק בקרב מנהיגים או אנשי ציבור, אשר אנו זקוקים לאמונה בהם כי ינהגו לפי החוקים שאפשרו להם את מעמדם. אנו מאמינים בחיוניות האמון שנותנים הבוחרים לנבחריהם וחותרים לשמר את האמונה שנתנו בהם, באמצעות מנגנוני בקרה, ביקורת ושיפוט.
אנו מאמינים, או נוהגים כמאמינים, במיתוסים מסוימים המקובלים עלינו גם אם אין הוכחה לאמיתותם, או יש נימוקים משכנעים לכפירה בהם, כמו רוב המיתוסים המגדירים את מקור לאומיותנו ואת שייכותנו לעם מסוים ולהיסטוריה המיתית המוסכמת עלינו כמורשת התרבות הבלעדית שלנו.
אנו משמרים אמונות בעקרונות מוסריים שאנו מבקשים להחיל אותם בחברה - כמו העיקרון של שוויון מוחלט בין המינים והגזעים באנושות, לא רק שוויון הזדמנויות אלא שוויון בפוטנציאל של היחידים בכל גזע ומין אנושי (כטענת בן עזאי - הכלל הגדול הוא בריאת האדם זכר ונקבה בצלם האלוהים, כיוון שזה עיקרו של השוויון, ולא כפי שטען לעומתו ר' עקיבא כי הכלל הגדול הוא "ואהבת לרעך כמוך" והלל, שהבין כמה כלל זה אינו מעשי, הציע כי הכלל המוסרי הגדול באמת הוא "השנוא עליך לא תעשה לזולתך" שאין אדם שאינו יודע מה כואב ומה שנוא עליו , אך רק מעטים יודעים מה היא אהבה ואם הם אוהבים את עצמם).
אמונות הרווחות בקרבנו כמובנות מאליהן מתנגשות לעתים באמונות ביושרה של המדען כאשר מסקנות המחקר המדעי מתנגשות במסקנות השיפוט המתבסס על אמונתנו בעקרונות השוויון המוחלט. למשל, האמונה שלנו בשוויון של בני כל הגזעים והמינים עשויה להתנגש במסקנות מחקר מדעי הטוען כי קבוצה אנושית אחת מאופיינת בפוטנציות גדולות יותר, בתחום שכלי או פיסי או אחר, מהפוטנציה של יחידים החברים בקבוצה אנושית אחרת. כיצד ינהג המאמין ההומניסטי לנוכח מחקר כזה, כשהוא מאמין ביושרה של החוקרים ובהסתברות הגבוהה של מסקנותיהם, ויודע את הנזק החברתי שתגרום הידיעה שהם מציעים, אם אומנם יאמינו בה רבים?
בני אדם הם יצורים שונים מכל בעלי החיים בהיותם יצורים חושבים ומאמינים - על בסיס הידע המצטבר בתודעתם, כולל ידע על העבר והעתיד שאינם נתפסים בחושים כיוון שאינם נוכחים בהווה. ידיעות אלה מצטברות בתודעה בזכות האמונה בהסתברות או בוודאות הידע שסופק למאמין באמצעות סמלים וצירופיהם, כגון מערכת ביטויים בלשון או כל מערכת סמלים אחרת (מתמטית או אמנותית) אשר ההתנסות שלנו מלמדת אותנו כי יש להמשיך להאמין בידע שסופק על ידה.
כשם שבני אדם יודעים דברים על יסוד עדות החושים, כך הם גם יודעים דברים על יסוד האמונות שבתודעתם, אמונותיהם מתבטאות בהתנהגותם, גם כשאין הם יודעים להגדירן במילים. האמונות חיוניות להתנהגותנו היומיומית, למשל: האמונה כי אור ירוק ברמזורים גורם לנו להאמין כי האור האדום ברמזור האחר יעכב את מי שעלול לדרוס אותנו, או האמונה במחוייבות שלנו כלפי הורינו וילדינו, או האמונה כי אנו מחויבים לסכן את חיינו בשדה הקרב למען החיים בחברה שעליה אנו מגנים. "אמונה" - FAITH, BELIEF - היא אפוא לא מושג דתי, אמונה היא אחת הפוטנציות הייחודיות לכל המין האנושי.
מה בין אמונה לידיעה
ידיעה היא היפותזה שאנו מאמינים בנכונותה. אנו משתמשים במילה "ידיעה" במובן של אמונה בנכונות עובדות או מצב דברים אשר נודע לנו באמצעות החושים או באמצעות תיאורים שבוטאו בסמלים.
כל עוד אנו מטילים ספק בנכונות הידיעה שנמסרה לנו אין היא ידיעה אלא "שמועה" או "השערה" או "הצעה".
ההיפותזה הופכת ידיעה כאשר אנו מאמינים כי התיאור או הרושם החושי תואם את המציאות (עומד במבחן ההוכחה וההפרכה, ניתן להסתמך עליו בהתנהגותנו ובתחזיותינו).
"ידיעה" היא אפוא היפותזה אליה אנחנו מתייחסים כידיעה כיוון שהוכחה ועמדה במבחן ההפרכה וכל עוד היא עומדת במבחן כזה.
על-מנת להפוך השערה או הנחה או תאור של
מצב לידיעה נדרשת מאתנו
אמונה בנכונות התיאור של עובדות או מצב דברים מצוי או צפוי.
אמונות דתיות הופכות אגדות לידיעות מוחלטות
אנשים דתיים מאמינים, בדרך כלל, בנכונות ידיעה על מציאות האלוהים ומעשיו בעולם כאמת מוחלטת שאין להטיל בה ספק ואין להעמידה במבחן ניסויים מדעים, כיוון שהיא נכונה בגלל היותה כתובה בכתבי הקודש שנכתבו ונכתבים על-ידי מנהיגי דת מפי האלוהים או בהתאם לרצונו וכוונתו.
אנשים דתיים מאמינים בידיעות על המצוי, גם כאשר אין הן עומדות במבחן ההוכחה וההפרכה כגון: הנסים שנעשו על-ידי אלוהים כשבקע את הים, או על-ידי אליהו שעלה לשמים במרכבת האש, כמו מוחמד וישו שעשו כמוהו ישירות מירושלים, או כמו מריה שילדה את בנה מאלוהים בעודה בתולה ועלתה גם היא לשמים ממקום גלותה בטורקיה, או כמו הנס המתחולל כל יום ראשון בכנסיות שבהן הופכים ביסקוויטים לבשרו של ישו והיין הופך לדמו ומנהיגי דת מאכילים ומשקים בהם את המאמינים הדתיים.
יש להניח כי רבים מהמאמינים המשתתפים בטקסים אלה נוהגים כך מתוך אמונה כי חובתם לעשות זאת גם אם אינם מאמינים באמונות הטפלות הללו, וזו כנראה אחת התוצאות של "האמונה באמונה" הנטועה בבני אדם בהשפעת התרבות שבה התחנכו - האמונה בחובה להאמין או להתנהג כמאמינים גם אם אינם מאמינים.
תיאורי הנסים - האירועים הבלתי אפשריים המתחוללים כביכול בניגוד לחוקי הטבע - הופכים לידיעות אשר מאמינים דתיים אמורים להאמין בנכונותם, כיוון שהם מתוארים בכתבים שהאמונה בקדושתם היא חלק מהאמונה הדתית. האמונה בנכונות הידיעות הללו מנוגדת לאמונה באוניברסאליות של חוקי הטבע והופכת מקור כפירה בתוקפם.
השערות לא דתיות הופכות לידיעות מדעיות
היפותזה לא דתית היא היפותזה על אירוע או מצב שאינו מנוגד לחוקי הטבע, אינו מתייחס לאל או אלים, אינו מבוסס על אגדה בכתב או בעל פה. כזאת הייתה תמונת המציאות שהוצעה בהשערתו של דמוקריטוס כי היקום עשוי אטומים (חלקיקים בלתי נחלקים) המצויים בתנועה מתמדת, היא הפכה לידיעה מדעית כעבור אלפיים שנה ויותר, כאשר העמידוה במבחני הניסוי וההפרכה.
רוב האמונות המתפקדות בחיי בני אדם מבוססות על השערות לא דתיות שהפכו ידיעות. דתיים וחילוניים כאחד מתנהגים בהתאם לאמונות לא-דתיות, קרי: אמונות שאינן מחייבות ציות למצוות דת או לאמונה בקיום אלוהים. כגון האמונות ביחס למצוי ולצפוי במזג האוויר, באורך היום והלילה, בשוק, בדרכים, בסיכונים ובסידורי ביטחון אישי וציבורי, בכללי התנהגות המבטיחה או מסכנת בריאות, בחובת הציות לחוקי העיר והמדינה.
אמונות לא-דתיות המשותפות רק לאנשים חופשיים ממחוייבות למצוות דת או לאמונה באלוהים המצווה אותן - כוללות אמונות אוניברסליות בחוקי הטבע, אמונה השוללת את האמונה בבריאה, בבורא, בהיותו שליט על טבעי של העולם, בהשגחה העליונה, בסמכות מנהיגי הדת המדברים בשמו.
האמונה הלא דתית במקור סמכות עליון: מצפון האדם שהפנים כללי צדק
אמונות לא דתיות, רואות את מקור הסמכות העליון במצפונו האישי של כל יחיד, אשר הפנים את כללי הצדק בעוברו את תהליך ההומניזציה בחברה אנושית המחנכת להומניות. אמונות אלה מפרידות את המאמינים בהן ממאמינים דתיים הרואים את מקור הסמכות ברב מסוים או בהלכה שנכתבה על-ידי פוסק או קבוצת פוסקים, שהיוותה אותה שעה רוב בחבורה שפסקה הלכה.
המצפון הוא מקור סמכות בהיותו מצפן המכוון התנהגות אנושית לפי כללי הצדק וערכי המוסר המכוונים להיטיב חיי בני אדם, להגן על זכויות כל בני האדם וזכויות כל העמים. מצפון כזה מנחה אותנו בביקורת שאנו מכוונים כלפי כל מקור סמכות אחר, כל מצווה או הלכה, כל אמונה המחויבות לנהוג לפי מערכת חוקים או כללים מסוימים.
בדמוקרטיה אנו מקבלים על עצמנו לציית לחוקים גם אם אנו מתנגדים לתכניהם או למקצתם, כיוון שהאמונה בדמוקרטיה מתבססת על ההנחה כי רק במדינת חוק יש סיכוי להיטיב את חיי בני האדם, להבטיח את תהליכי ההומניזציה, לשנות את החוקים על-ידי שכנוע ולא על אלימות מסוכנת.
אמונות לא דתיות במצפון כמקור הסמכות מתנגשות באמונות דתיות המתכחשות למקור סמכות זה ומחייבות התעלמות ממנו כאשר אין הוראותיו עולות בקנה אחד עם הדתי התואם את מצוות ההלכה שהן מאמינים בהם, חייבים לפעול בניגוד למצפונם כשהם משלימים עם קיפוח נשים בהלכה ובבתי דין רבניים, או כשהם רואים את נשותיהם האהובות כטמאות ואסורות במגע בחלק מכל חודש בגלל הלכה אנאכרוניסטית, או כשהם מוותרים על מאכלים טעימים רק מפני שמישהו, לפני אלפיים או שלושת אלפים שנה, קבע כי הם אסורים, או כאשר הם משלימים עם כך כי מאות אלפי עולים חדשים לישראל לא יוכלו להינשא לפי החוק הישראלי המרשה להם להתגייס לצבאה ולסכן בו את חייהם.
בכל המקרים האלה ובמקרים רבים אחרים מתנגש מקור הסמכות המצפוני עם מקור הסמכות ההלכתי שאומץ על-ידי חלק מהיהודים הדתיים ולא על אחרים.
אנשים המגדירים עצמם "מסורתיים" ובוחרים לציית למצוות מסוימות ולא למצוות אחרות, מבטאים בכך את האמונה בריבונות האדם ובחירותו לבחור את דרכו בחיים לפי שיקול דעתו שלו כאדם, ולא לפי צווי מנהיגי הדת וכתבי הקודש.
מבחינה זו מבטאים יהודים המכנים עצמם "מסורתיים" אמונות לא -דתיות בעצמאות האדם , במצפונו ותבונתו כמקורות הסמכות העליונים על כל מקור סמכות אחר.
תהליכי החילון בחברה ובתרבות המערבית מתבטאים באורחות חיים לא דתיים של חלק גדל והולך מהציבור במערב, המבטא באורחות חייו אמונות לא-דתיות. המשותף לאמונות לא דתיות אלה בעמי המערב הוא ההסתמכות של בני האדם על עצמאותם וחירותם לבחור דרך חיים, בחירה מתוך המסורת התרבותית את הרצוי להם והתעלמות ממה שאינו רצוי או מועיל להם לדעתם.
כאלה הם החוגגים את חג המולד של ישו באורחות משפחה ללא טקסי דת ומבלי לבקר בכנסיה, או החוגגים את "טנקסגיווינג" - חג פגאני, פרה-נוצרי - בארוחה משפחתית מבלי לבצע פולחן כלשהו. רוב הכנסיות ובתי הכנסת במערב ריקים ברוב הימים בשנה, חלק גדול מהם עומד למכירה כיוון שהתרוקנו מקהלם ומתוכנם.
רוב האנשים במערב שולחים ילדיהם לבתי ספר לא דתיים, מתעלמים מכל מצוות הדת האמורות להשפיע על חייהם באיסורים, בחובות תפילה או טקס. גם חלק מהמאמינים באמונות לא דתיות ממשיך להשתתף מדי פעם בטקסי דת, לפי בחירתם, מתוך הרגל או לחץ חברתי ומשפחתי, או מסיבות שאינן ברורות להם עצמם.
תופעה זו אופיינית לתקופת מעבר מעידן שבו מהווה אמונה מסוימת גורם מכריע בעיצוב התרבות ואורחות החיים, לעידן בו רווחת אמונה אחרת - כפי שמסביר הרמב"ם ב"מורה נבוכים" ג', ל"ב: יהודים שהתרגלו להקריב קרבנות חיה בעידן שבו עבדו אלים רבים בדתות הזרות ("עבודה זרה"), המשיכו להקריב קרבנות גם ליהוה ,אלוהי משה שאין כל טעם להקריב לו קרבנות חיה, כפי שכבר טען ישעיהו בפרק א של ספרו.
כעבור עוד כמה מאות שנים נגמלו היהודים ממנהג פגאני זה והפסיקו לציית למצווה מפורשת זו (בפרטי פרטים) בתנ"ך. משתמע מדבריו כי המצוות הן מנהג זמני, תלוי תרבות, ניתן להיגמל מהן, כפי שעשו היהודים שנגמלו ממנהג מיותר זה של שחיטת חיות על-מנת לרצות כביכול את אלוהים.
אמונה לא דתית בספק כמנוע הדעת ובאושר כתכלית המוסר
מאמינים באמונות לא דתיות מאמינים בספק כאמצעי לבחינת כל מה שנחשב ידוע על המצוי, הצפוי או הראוי, על כן הם מייחסים תכונות זמניות לכל ידיעה, הנכונה בעיניהם כל עוד לא הופרכה נכונותה. בספור התנ"כי בבראשית התאפשרה האכילה מעץ הדעת על-ידי האישה הראשונה כשהחלה להטיל ספק באיסור ובאיום של בעל הגן, אשר איים להמית את כל מי שיאכל מעץ הדעת טוב ורע. הספק התעורר בחווה והניע אותה לאכול מהפרי הנחמד להשכיל בגלל אמונתו של הנחש המנחש את העתיד ומאמין כי צפוי שאלוהים יתבדה.
אמונה דתית וממסדיה החינוכיים והצנזוריאליים, אינם מתירים להטיל ספק באגדות שבכתבי הקודש ואלה המושמעות מפי מנהיגי הדת. האמונות הדתיות גורמות לקהילות החרדיות ביהדות ולקהילות האמיש בארה"ב ולקהילות חניכי המדראסות המוסלמיות, להאמין ב 'ידיעות" המיתוסים של דתותיהם כאילו הן מתארות את המציאות, בדומה ל'ידע' שרווח בימי הביניים באירופה.
האיסור על הספק מפסיק את תהליך ההתוודעות של בני האדם למציאות וגורם לקיפאון בהתפתחות היצירה והתרבות, להסתגרות בפני תרבויות, דעות וידיעות העשויות לסכן את האמונה בנכונות הידע שסופק על-ידי המיתוסים הדתיים.
האמונה בחיוניותה של הספקנות להתקדמות הדעת הניעה ומניעה בדמוקרטיה החופשית משלטון הדת, את המחקר המדעי, את ההתנסות והניסיונות החברתיים והחינוכיים, את התמורות המתחוללות בכלכלה, בחקיקה ובמשפטים, במגמה להיטיב את חיי בני האדם, להגן על הסביבה הטבעית ולשפר את הסביבה החברתית שבה אנו חיים.