אם על גירוש היהודים מגוש-קטיף וצפון השומרון, יכלו בחמאס לומר: "זכו מחבלים שנעשתה מלאכתם בידי רשעים", הרי שאותם המילים יכולים בכירי הפת"ח לומר, על "הזיכוי" של אולמרט בוועדת וינוגרד. אין לו לאבו-מאזן מנהיג ישראלי יותר פראייר מאהוד אולמרט. מבחינתו של הנשיא הפלשתיני, מנוסתו של ראש הממשלה מגורלו, היא סוג של הזדמנות.
קבלו כותרת: "אבו-מאזן דואג: אל תדיחו את אולמרט" (בן כספית, מעריב, 27.01.08). מקריאת הכתבה למדנו ש"בכירי הרשות הפלשתינית חוששים מנפילתו הפוליטית של אולמרט ולא מתלהבים, בלשון המעטה, מיורשיו הפוטנציאליים. האיום המרכזי הוא - איך לא - בנימין נתניהו. גם מציפי לבני אין התלהבות גורפת". סוף ציטוט.
ואם תהיתם לסיבת הדאגה, הנה ההסבר (בן כספית): "בשיחות שקיים עם אבו-מאזן, הגיע אולמרט לפשרות מפליגות, והסכמות עקרוניות בעל-פה, דבר אשר לא השיגו מציפי לבני, שמגלה קשיחות גדולה בהרבה". סוף ציטוט. "פשרות מפליגות" הכוונה נכונות לדון בנושאי הליבה. אם לתמצית, אז המסר שהעביר ראש הממשלה לנשיא הפלשתיני הוא: "אלה הם הקווים האדומים שלי, ואם יש לך בעיה עם זה, אני מוכן להזיז"...
סליחה על הקונוטציה השוביניסטית, אבל החרדה של אבו-מאזן מסילוקו של אולמרט, הזכירה לי סיפור שקראתי פעם באחד העיתונים על חיילת בבסיס צבאי שנקלעה למשבר אישי, שכתוצאה ממנו, היא, איך נגיד את זה בעדינות? הייתה מאוד ליברלית עם חיילי הבסיס. עד כדי כך ליברלית, שבזכותה רבים מהחיילים ויתרו על חופשתם.
יום אחד הגיעה הידיעה על החיילת שעושה את זה עם כל מי שרוצה, למפקד הבסיס, וזה הזעיק את שירותי הרווחה, ששלפו אותה מהבסיס, ולקחו אותה לטיפול. למרות שלא הייתי שם, ברור לי, שהרחקתה, ביאסה קשות את רוב החיילים ש"חגגו" עליה.
הרחקת אולמרט מהשלטון, תבאס את בכירי הרשות הפלשתינית, מפני שהוא, איך לומר בעדינות? נפגש איתם כשבאמתחתו קופסת וזלין מטאפורית. הבלתי לחיץ כל כך מבוהל מסילוקו, שכל ציוץ אופוזיציוני מתוך הקואליציה, מזכה את המצייץ בחבילת צ'ופרים. אבו-מאזן רואה וייחומו המדיני עולה.
ואם על החיילים ניתן לומר שהתבאסו מסילוקה של החיילת "הנותנת", הרי שעל אבו-מאזן ניתן לומר שהוא מודאג מסילוק "היהודי הנותן". עד כדי כך מודאג, שפנה בתחינה לכל אלה שמתפרנסים ממהלכי סרק, לבל יאפשרו את הדחתו של "הנדיב הידוע", שמצוקתו האישית, מדריכה אותו להזיז את כל הקווים האדומים, שסימן המושחת שקדם לו.
אבל לא רק לאתרוגיסטים, כיוון אבו-מאזן את תחינתו. גם ובעיקר לח"כים הערבים. אם קבוצת המורדים בקואליציה תגדל, וראש הממשלה יאבד את הרוב שלו, הוא יזדקק לתמיכתם. מאחר שהם מייצגים את האינטרס הפלשתיני בכנסת, אחרי קריאתו של אבו-מאזן, אולמרט יכול לישון בשקט. אין סיכוי שיפילו אותו.
ראש ממשלה, שבתשעים אחוז מזמנו הוא עסוק באופן אובססיבי בהישרדות, הוא מנהיג סחיט, לחיץ ומסוכן. על זה חייבים להוסיף את העובדה שהאיש החלול והמושחת הזה, נעדר כישורי מנהיגות ועשייה. הוועדה שמינה, קבעה את זה באופן חד-משמעי.
אנחנו לא צריכים את קביעתו של הח"כ הפורש אביגדור יצחקי כדי להבין שמול המבחנים שנראים באופק, אולמרט הוא לא המנהיג שישראל צריכה. ואם זה לא מה שאנחנו צריכים, הרי זהו בדיוק מה שאבו-מאזן צריך. מכאן תחינתו: אל תדיחו את אולמרט...