יום שישי בצהריים. השעה 12:35. ארבעה טילים משוגרים בזה אחר זה לעבר תחנת הכוח באשקלון על-ידי מיליציית הטרור הרשמית של החמאס, גדודי עיז א-דין אל-קסאם. זמן קצר לאחר מכן, הארגון נוטל אחריות לירי, ומפרסם הודעה רשמית באתרו.
תנועת החמאס, אשר הובילה את הקמפיין המוצלח של "הנרות והחשיכה", מעניקה לישראל, כפרי בשל, הזדמנות הסברתית מצוינת ל"תקיפה". אנחנו, שנכשלנו במערכה ההסברתית אך לפני שבועיים, יכולים עתה להשיב באש הסברה משלנו. לכאורה, הכל לטובתנו, אלא שבמסדרונות משרד החוץ, דובר צה"ל ומשרד הביטחון -
שתיקה. עיניים לא יראו, אוזניים לא ישמעו.
במקום לקחת עיתונאים לסיור במקום, במקום לקיים מסיבת עיתונאים, במקום להסביר ולתעד, להציג מפות פגיעה, להפיץ ולמנף, גורמי ההסברה בוחרים בצעד בלתי הסברתי בעליל. המחדל זוכה למשנה תוקף על-רקע "החגיגה המשפטית" שמובילים גם "ארגוני זכויות אדם", אשר רודפים את ישראל עד חורמה בגין ההחלטה על צמצום החשמל.
ובכן, חברים יקרים, הפעם נראה כי הייתה זו דווקא ממשלת החמאס, אותה ממשלה אשר תקפה את "חוסר האנושיות של ישראל", אשר ניסתה לפגוע ולשתק את אספקת החשמל של מדינת עזה ומדינת ישראל כאחת. וזו כמובן לא הפעם הראשונה.
ידידיי במשרד החוץ. אנשים יקרים בדובר צה"ל. אנשי משרד הביטחון הנכבדים. אני שב ושואל: מדוע לא מינפתם אפוא את האירוע האחרון? מדוע לא חקרתם את אירועי העבר ותיעדתם את פעולות החמאס כנדרש? מדוע לא ציינתם כי אין זו הפעם הראשונה בה ארגוני הטרור מכוונים ירי לעבר נכס אסטרטגי של מדינת ישראל? אז הנה לכם, כשירות ללא תשלום, רשימת חלקית של הניסיונות לפגוע בתחנת הכוח באשקלון, כפי שארגוני הטרור עצמם מתעדים אותם. חיפוש מהיר בארכיון נטילות אחריות, מעלה את הניסיונות הבאים:
א. 7 ביוני 2006 (חמאס - שני טילים).
ב. 24 ביוני 2006 (הג'יהאד האיסלאמי - טיל אחד).
ג. 25 ביוני 2006 (הג'יהאד האיסלאמי - טיל אחד).
ד. 12 ביולי 2006 (חמאס - שני טילים).
ה. 2 בספטמבר 2006 (הג'יהאד האיסלאמי - שני טילים).
ו. 27 באוקטובר 2006 (חמאס - מספר טילים).
ז. 25 דצמבר 2006 (הג'יהאד האיסלאמי - טיל אחד).
אז מה "כן" עשינו?
משרד החוץ: אתר משרד החוץ הסתפק בכמה שורות אינפורמטיביות חסרות מסר. לא יוצרו מסמכי הסברה, לא הועלו תמונות עדכניות, אין מי שיאתר הזדמנות וימנף את האירוע. לא נערכה מסיבת עיתונאים, ונציגי המשרד בקושי ודיברו בתקשורת הזרה על האירוע הספציפי. אין מפות זמינות המשרטטות את אזורי הפגיעה.
דובר צה"ל: למרות האירוע הביטחוני, התגובה מקורית: אתר דובר צה"ל חשף בכותרתו הראשית את קיומו של תפקיד חדש לנשים: "נהגת משא כבד". אלא שהמשא ההסברתי שהיה מוטל על כתפיהם - נשכח. מעבר לאינפורמציה יבשה - לא היה דבר. מי שניסה לאתר דוברים רשמיים בתקשורת הזרה - התקשה למצוא. באופן מפתיע אף טוען דובר צה"ל, תא"ל אבי בניהו, כי "סוגיית החשמל ברצועה לא הייתה פעולה או אירוע צבאי המדוברר על-ידי הצבא ולכן צה"ל לא עסק בו, דברר אותו
או הפיק ממנו לקחים".
אתר משרד הביטחון: כלל לא התייחס לנושא.
סיכום פעילות התגובה: NADA
לסיכום: דובר צה"ל טוען כי הוא לא עוסק בנושא (ויכול להיות שהצדק עמו); במשרד החוץ לא יוזמים מהלכים הסברתיים; ועל משרד הביטחון - כבר אין על מה לדבר. אז עם מה נשארנו? עם מי? נראה כי רק עם ניצחון פלשתיני נוסף.
החידלון ההסברתי איננו עניין פובליציסטי. הוא עוסק בשורש המדיניות הישראלית, הוא בשר מבשרה של מערכת הלחימה באויב. הפקרת ההסברה - משמעה נזק היסטורי. על ראש הממשלה ושרת החוץ להוציא ממגירותיהם את דוח מבקר המדינה משנת 2002, אשר חזר והתריע על התופעה המסוכנת. אם הפעם אין וועדות חקירה שיבדקו את מחדלי ההסברה, יהיה זה תפקידם של אנשי התקשורת. ואנחנו כאן, ונמשיך לעקוב.
ועכשיו, פינת האנקדוטה העצובה
השר מאיר שטרית בחר לאחרונה בדרך "ייחודית" בכדי לשרטט את תוכניתו הצבאית ברצועת עזה.
"למחוק להם שכונות", הוא הציע בצעקה, והצביע על התושבים הפלשתינים. ובכן, מר שטרית, על היעדר ההסברה הישראלית כבר דיברנו רבות; אבל על שר בממשלת ישראל שמבקיע גול עצמי כל כך מרהיב - הרבה זמן שלא שמענו. הצעתך גרמה לנזק הסברתי קשה לישראל. היא צוטטה באמצעי תקשורת רבים בעולם, ולידיעתך: בחמאס כבר עושים בה שימוש כדי להציג את פניה של "ישראל הפושעת".
נראה כי לשון הצעתך דומה יותר לקריאותיהם של אוהדי כדורגל, ולא של נציג ממשלה מכובד. היא אומנם באה מ'הבטן', ויכול להיות שהיא מבטאת בקול רם ובלשון עממית, את מה שרבים אחרים חשים. אך "למחוק להם שכונות שלמות"? - אכן, ללא ספק, עלינו להילחם בטרור בחורמה. אלא שהצעתך אך מסייעת בידיהם של "ארגוני זכויות האדם" במסעם להוכיח כיצד ישראל, לכאורה, "פוגעת בחוק הבינלאומי". ההתבטאות היתה בגדר חוסר תבונה פוליטי, מדיני ותקשורתי.
חבל.