ב-13 בפברואר 1945 אכלו כמה אלפי בריטים ארוחת ערב מוקדמת, עלו למטוסי ההפצצה והמריאו לעוד "יום עבודה" מעל גרמניה הנאצית. כעבור כ-5 שעות מסדרון צר ברוחב של 9 מטוסים ובאורך של 200 ק"מ, הגיע לדרזדן ופרק את מטענו לעבר העיר שהיוותה צומת דרכים לחזית הנסוגה של הצבא הנאצי. ביום שלמחרת אכלו ארוחת בוקר מוקדמת אלפי אמריקנים, עלו למטוסיהם והפציצו אזורים בדרזדן, שמשום מה פוספסו ע"י הבריטים.
כשלושים וארבע קמ"ר נמחקו בשריפות ענק, כמעט פי שניים משטח החורבן של הירושימה! החורבן היה נורא, למרות שמספר ההרוגים היה מועט יחסית, כ-30,000 איש, בניגוד למצוטט על-ידי מקורות סובייטיים משנות ה-50 המצוטטים לרוב באתרי אינטרנט שונים (הנאצים, במסמכיהם, מעולם לא טענו למספרים גבוהים יותר).
חורבן דרזדן נופח ע"י הממשל הסובייטי, שהוסיף פשוט אפס למספר ההרוגים, כדי להראות את אי המוסריות של בנות הברית, שאגב הפציצו את דרזדן לפי בקשת הסובייטים המתקדמים לעבר גרמניה.
דרזדן לא הייתה היחידה שהופצצה בשיטה שפותחה ע"י הגרמנים בקובנטרי ושוכללה ע"י הבריטים. כל עריה הגדולות של גרמניה הפכו לעיי חורבות שרופים, גם ברלין, המבורג, מינכן, לייפציג וערים רבות אחרות לא "קופחו".
בסיום המלחמה, כמעט מרבית המשפחות בגרמניה היו שכולות (סבא, סבתא, ילדים ונכדים). לאחר המלחמה, נקבעה ע"י בנות הברית, חוקת גרמניה ונאכפה ע"י בסיסי צבא אמריקני בגרמניה. רק אחרי הרג של מיליוני אנשים, חיילים כאזרחים, כניעה ללא תנאי ואכיפת חוקה ונוהלי התנהגות, המירו הגרמנים את הרצון העז לניצחון ברצון עז לחיות.
התקשורת העוינת מרבה להשתמש במשפט: "שלום עושים עם אוייבים" במקום המשפט הנכון היסטורית "שלום עושים עם אויבים שהובסו".
חפים מפשע אז והיום
כדאי לקרוא את ספרו של פרדריק טיילור "דרזדן". בספר זה שנכתב בעקבות מחקר של 5 שנים שמומן ע"י חברת Volkswagen, שבו רואיינו ילדים, מבוגרים, אזרחים, חיילים ושבויים משנת 1945, מגיע המחבר למסקנה שבדרזדן כמעט ולא היו חפים מפשע להוציא תינוקות יונקים ושבויי מלחמה. כל התעשיה האזרחית הומרה לתעשיה צבאית או בשירות המאמץ המלחמתי: מפעל לכלים חקלאים הפך למפעל לרכב צבאי, מפעל לסיגריות הפך למפעל לכדורים, מפעל לשעונים הפך למפעל למרעומים, ילדים בני 13 הפכו למפעילי תותחים אנטי אוויריים, ילדים קטנים ונשים רחמניות, שלא עבדו בבתי חרושת, הכינו אוכל לחיילים וסעדו פצועיי מלחמה נאציים.
התקשורת, העוינת את המפעל הציוני, טורחות ומצינות לרוב, שיש ברצועת עזה חפים מפשע ושהחמאס כבש את עזה והשתלט על חפים מפשע. פה כדאי להזכיר שהחמאס זכה בבחירות דמוקרטיות ברוב מוחלט (הבחירות במתכונות דמוקרטית המצביעים לא!) בהן הצביעו נשים גברים וזקנים.
כדאי לציין פה שלכל לוחם חמאס, יש "תקורה" של מישהו שמציע את מיטתו בלילה, מישהו שמאכיל אותו ומישהו שמספק לו נשק ומישהו שמתקן את רכבו משלם את שכרו. כדאי גם לציין שילדים שהולכים לגן כבר לומדים איך להיות שאהידים, כלומר מוחם הקטן כבר נשטף לנצח בתאוות רצח יהודים (מזכיר לכם את הנאצים?) כך שכל פגיעה בילדים מעל גיל ינקות, כול פגיעה באישה ואיש, בעלי זכות הצבעה היא במרבית המקרים פגיעה בפושעים פוטנציאלים או משתפי פעולה עם פושעים, שביניהם לבין הנאצים אין ולא כלום.
המוסלמים, כנאצים רוצים לכבוש את העולם (והתחילו כבר במהלך זוחל באירופה). המהלך כה העמיק עד שראש הכנסייה האנגליקנית אומר שצריך להחיל בבריטניה את חוקי האיסלאם במקביל לחוקים הקיימים. בבלגיה מועלית דרישה להפוך את השפה הערבית לשפה רשמית, ובהולנד ושבדיה בכול עיר גדולה יש כבר רבעים שלמים המאוכלסים מוסלמים בלבד - עזה אירופית.
המוסלמים רוצים להשמיד את מדינת היהודים (הנאצים הסתפקו רק בהשמדת היהודים), החמאס והאחים המוסלמים אומרים זאת בגלוי והחלק ה"מתון" אומר זאת לא לציטוט.
את המשא-ומתן כבר ניסינו עשרות שנים, תוך פיתוח מודלים חדשים, שכשלו עד האחרון שבהם. את פעולות התגמול או החיסול הממוקד כבר ניסינו ללא הצלחה מרשימה. החיסול הממוקד של יחידות מיוחדות ואמצעים טכנולוגיים חדשניים, לא עושים רושם על אף אחד והמלחמה נמשכת. אולי אפשר לעשות מזה סרטי פעולה או ספרי מתח אך לא ניתן ליצור מפנה.
את הדרך היחידה, שנוסתה בהצלחה ייתרה להגיע לשלום זמני, העוברת דרך חורבן, שכול וכניעה ללא תנאי, עוד לא ניסינו!
יכול להיות שהגיע הזמן להתוות תוכנית ארוכת טווח של כ-4-6 שנים לשלום חד-צדדי כמו השלום של בנות הברית עם גרמניה ויפן. זה כבר עובד מעל 60 שנה אולי שווה לנסות?
ולאנשי השמאל הסהרורים, שאומרים: "העולם לא ייתן" נזכיר משהו על העולם שהתרחש בוועידה לענייני פליטים (יהודים) שהתקיימה באוויון בשנת 1939 בה אמר נציג קנדה בתגובה לשאלה כמה יהודים יהיה מוכן לקלוט: "None is too many".
נזכיר לסהרורים גם שמדינות המערב המתאסלמות במהירות לא יהיו אוהדות לישראל גם אם ניסוג לשפת הים.