המתח בתוך צמרת הרשות הפלשתינית גובר לקראת כינוס הוועידה השישית של ארגון הפת"ח שהוא עמוד השדרה של הרשות הפלשתינית של מחמוד עבאס. הוועידה הזו אמורה לבחור נציגים לשני גופים חשובים של הארגון, הוועדה המרכזית והמועצה המהפכנית.
ראש אש"ף בזמנו יאסר ערפאת ואחריו הנשיא מחמוד עבאס דחו בשיטתיות את כינוס הוועידה השישית של הארגון, הפעם האחרונה שהתכנסה הוועידה היה ב-1987 בתוניסיה. יאסר ערפאת ומחמוד עבאס לא רצו להחליף את הגוורדיה הותיקה של הארגון, היה להם נוח עם מקורביהם המושחתים ודור הביניים של האינתיפאדה הראשונה והדור הצעיר של אינתיפאדת "אל-אקצה" נדחקו הצידה.
לכולם בארגון הפת"ח ברור כי ההכרעה בקרב על ראשות התנועה וכנראה על ראשות אש"ף תהיה בסוף השנה. לאחר התבוסה המחפירה של הנהגת הארגון ברצועת עזה שהביאה להשתלטות החמאס על כל הרצועה, המבחן הבא של מחמוד עבאס, שהוא המנהיג הנבחר של הארגון, הינו במשא-ומתן המדיני עם ישראל. כבר עכשיו גוברים הקולות להדחתו. אם לא יגיע לתוצאות ממשיות במשא-ומתן עם ישראל, דבר שהוא בגדר משימה בלתי אפשרית, הוא ייאלץ לפרוש וללכת הביתה. יש כבר כמה מתמודדים הרואים את עצמם כיורשים של מחמוד עבאס בהנהגת התנועה וכמובן כתוצאה מכך גם בהנהגת אש"ף. כמה מהמועמדים הם גלויים וכמה סמויים הפועלים הרחק מעין הזרקורים.
המועמד הפופולרי ביותר הוא מרוואן ברגותי, ראש התנזים בגדה שכלוא בישראל לאחר שהורשע בחמישה מעשי רצח של אזרחים ישראלים. ברגותי מחכה בכיליון עיניים לשחרורו במסגרת העסקה לשחרור חייל צה"ל החטוף גלעד שליט, אולם מקורות פלשתינים יודעי דבר מספרים כי הנשיא מחמוד עבאס ביקש מישראל שלא לשחררו כדי שלא יהווה תחרות עבורו ויפגע במעמדו וכדי שלא ישתף פעולה עם החמאס.
המתמודד הבא הוא מוחמד דחלאן, אדריכל הכישלון של תנועת הפת"ח ברצועת עזה ביחד עם חבריו רשיד אבו שבאכ וסמיר משהראווי. דחלאן לא מהסס להאשים בגלוי את מחמוד עבאס וההנהגה הותיקה של תנועת הפת"ח באחריות לתבוסה בעזה מול ארגון החמאס. הוא מאיים לפצל את התנועה ולרוץ בראש קבוצה חדשה לבחירות בתוך הארגון. מוחמד דחלאן נתמך על-ידי אבו עלי שאהין, אחד מבכירי הפת"ח ברצועה ושר לשעבר שגם הוא תוקף בגלוי את הנשיא עבאס ומכנה אותו במילים "חדל אישים" ו"כושל".
ההתבטאויות של מוחמד דחלאן ותומכיו עוררו את זעמו של הנשיא מחמוד עבאס ושל הגוורדיה הותיקה של הארגון שאותה רוצה מוחמד דחלאן להדיח. על-פי מקורות בארגון הורה הנשיא עבאס לתקוף את דחלאן בגלוי. מזכיר הוועדה המרכזית של הארגון, חכם בלעאווי, האשים, לפני כמה ימים בהודעה רשמית, את דחלאן באחריות לתבוסה בעזה וכינה אותו במילים "אופורטיוניסט שמפזר אנרכיה, אשליות ורעל".
מוחמד דחלאן מצדו לא נרתע והאשים בתגובה את בלעאווי כי שימש כסוכן של ישראל בעת שהיה שגריר אש"ף בתוניסיה בתחילת שנות ה-90. דחלאן שהינו חבר המועצה המהפכנית של הפת"ח, טוען כי נציגי הגוורדיה הוותיקה של הפת"ח מנסים לפגוע במוניטין שלו לקראת הבחירות הפנימיות בתוך התנועה.
אולם, לדברי מקורות יודעי דבר באש"ף, המועמד הרציני לרשת את מחמוד עבאס איננו דווקא איש תנועת הפת"ח. אם כן במי מדובר? ובכן, מדובר במועמד העצמאי הידוע ראש הממשלה סלאם פיאד חביבם של ארצות הברית וישראל. ככל הנראה התיאבון בא עם האוכל.
הנשיא מחמוד עבאס היה נתון בחודשים האחרונים לביקורת חריפה מצד בכירי הפת"ח על כך שמינה ראש ממשלה שאיננו חבר הארגון והם דרשו להדיחו. סלם פיאד מצידו, החל לפעול כדי לצמצם את ההתנגדות והאנטגוניזם כלפיו באמצעות כספים, משרות והטבות אחרות לפעילי הפת"ח.
סלאם פיאד נהנה לנשום "אויר פסגות", הוא זכה להצלחה אדירה בוועידת פאריס שהתכנסה לאחר מפגש אנאפוליס ובכירי הקהילה הבינלאומית אימצו אותו לחיקם. הוא נחשב בעיני המערב לאיש ביצוע, נקי כפיים והחשוב ביותר מקובל ביותר על ארצות הברית וישראל. ברחוב הפלשתיני אומרים ברצינות כי הקשרים האלה הם החשובים והם הקובעים מי יהיה הנשיא הפלשתיני. כל נשיא פלשתיני חייב להיות מקובל על ארצות הברית וישראל כדי שייהפך לשותף לתוכניות המדיניות, כל דמות קיצונית אחרת לא תחזיק מעמד והעם הפלשתיני ייאלץ להחליפה אם ברצונו בפיתרון מדיני.
האם אכן סלאם פיאד ייבחר לתפקיד? מוקדם לומר, השמועות ברחוב הפלשתיני הן כי הוא מתכוון להודיע על הצטרפותו לארגון הפת"ח ובכך להכשיר את דרכו בתוך הארגון, בינתיים הוא מסייע למחמוד עבאס במשא-ומתן עם ישראל על הסדר הקבע.
מהו האינטרס הישראלי?
האמת היא שהדבר חסר חשיבות כרגע. אין שום סיכוי להתקדם להסדר עם ההנהגה הנוכחית של אש"ף. הנשיא מחמוד עבאס מחזיק בעמדות המסורתיות של ערפאת כלפי הסדר הקבע, אני מכנה אותו בכינוי "ערפאת מספר שתיים". גם סלאם פיאד, למרות חזותו הנעימה, דיבורו הרהוט באנגלית אמריקנית ונועם הליכותיו הוא בסופו של דבר "זאב בעור כבש" שלא יוותר על העקרונות (ת'אוואבת-בערבית) הפלשתיניים כמו זכות השיבה, ירושלים, גבולות 67 וכו'.
כדאי שלא נשחק במשחק ה"נדמה לי". מדובר באותן דמויות עם אותם עקרונות, פוליטיקאים פלשתינים לכל דבר. כולם מתחרים על כס ההנהגה, אולם אף אחד מהם אינו מתכוון ואינו גם יכול להגיע לפשרה היסטורית אמיתית עם ההנהגה הישראלית. כולם חיים בחלום אחר ושאיפתם האמיתית היא להרוויח זמן עד שתחלש ישראל וכוחה ייעלם.
גם אם הייתה נמצאת דמות מתונה ואמיצה המאמינה באמת ובתמים בשלום על עיקרון של שתי מדינות לשני עמים, אי אפשר היה להגיע להסכם שלום עמה בגלל הכוח הגובר של תנועת החמאס בחברה הפלשתינית והעובדה שהוא שולט ברצועת עזה ומאיים להשתלט גם על יהודה ושומרון. בסופו של דבר מדובר במאבקים פלשתינים פנימיים שאינם משרתים את האינטרסים הישראלים או את התהליך המדיני. שלום בוודאי שלא ייצא מזה, אפשר להתרווח בכיסא, זה ייקח עוד הרבה מאוד זמן.