לפני ארבעה ימים נימקתי כאן ("ה"מאמי" של עמרי") מדוע טורו של יאיר לפיד במוסף ידיעות אחרונות הוא עיתונאות גרועה במיוחד. והנה השבוע הוא מפרסם מאמר תעמולה טהור, מוסווה כטור אישי, לטובת ידיד המשפחה שהוא לא במקרה גם ראש ממשלה.
כמובן, כל אחד רשאי להזמין, גם אצל עיתונאי צמרת ובתשלום, מאמר תעמולה ולפרסמו בעיתון. אלא שאז העיתון מחוייב לציין זאת במפורש בתחתית המאמר. למאמר תעמולה מוסווה כטור אישי של עיתונאי-צמרת יש שני יתרונות גדולים מבחינת המוטב: השפעתו על הקורא התמים רבה יותר מפני שהוא מסתמך על המקצוענות של הכותב, והוא גם איננו עולה כסף. מאחר שידיעות אחרונות הוא עסק, חזקה עליו שהוא מפיק כסף או שווה-כסף מויתורו על תשלום עבור שירותי העיתונאי ועל השטח המאוד יקר שהוא מעמיד לרשותו לצורך התעמולה המוסווה. לעסקות מעין אלה הומצא שם: קשרי הון-עיתון-שלטון.
המאמר פותח בתרגום לפיד לנאום ה"דם יזע ודמעות" של צ'רצ'יל מה-13.5.40 "בתיקונים וקיצורים קלים", ומונה בשמותיהם שלושה קטנונים שלולא הם, היינו כולנו מכירים ב"צ'רצ'יליותו" של אומלמרט.
- קטנוני-א הוא השר לביטחון פנים, אבי דיכטר.
"... אדם עם רקע ביטחוני כשלו חייב לדעת-שזוהי אמירה ריקה. האם יש אדם בממשלה... שאיננו רוצה להפסיק לחלוטין את ירי הרקטות?". בכלל, זו דמגוגיה להתייחס לבעייה הזו כבעיית רצייה: מה שעומד לדיון היא היכולת להחליט ולא הרצון בתוצאה. בפרט, מר לפיד, אולי יש לממשלה ראש שיודע, ממש כמו דיכטר, שאפשר לעשות זאת אך חושש מוינוגרד 2 ולכן דוחה את הפיתרון, על-חשבון תושבי שדרות ואשקלון, עד אחרי הבחירות?. ואולי דיכטר מצפה מאולמרט שיגיד מה שצ'רצ'יל אמר ושהוא מסרב להגיד: שיש לטרור פיתרון צבאי וש"המדיניות שלנו היא מלחמה באויר, בים וביבשה... אתם שואלים: מהי מטרתנו? אני יכול לענות במילה אחת: ניצחון. ניצחון בכל מחיר למרות כל הטרור שנצטרך לעבור. ניצחון, ולא חשוב כמה ארוכה וקשה תהיה הדרך. כי בלי ניצחון לא נשרוד".
בכתבי העיתים אין זכר לכך שהוא כינס מועצת משפטנים כדי לברר אם ראוי וצודק למחוק את דרזדן מהאויר, מר לפיד. למה? כי עבורו "ניצחון" היה ממשות ולא ספין. אתה כותב ש"איש אינו יודע מהו בעצם ניצחון במלחמה הזו". אם כך, מר לפיד, למה טרחת לתרגם את נאום צ'רצ'יל שעניינו הוא ניצחון בכל מחיר? את נאומו של צ'מברליין כשחזר ממינכן הצטרכת לתרגם: גם הוא לא חשב שאפשר לנצח.
- קטנוני ב' הוא, איך לא, יו"ר הליכוד, בנימין נתניהו.
"כשבנימין נתניהו טוען שאם הוא יהיה בשלטון זה היה אחרת והקסאמים היו נפסקים, הוא יודע שאין זו אמת... חיילים הרוגים או אזרחים מתים? תבחר, מר נתניהו, אם אתה יכול". נו, מה לעשות שלפחות יאסר ערפאת לקח את נתניהו ברצינות יותר מכל ראש ממשלה אחר אחרי אוסלו, ותקופתו בראשות הממשלה הייתה השקטה ביותר עד היום.
אשר לדילמה המוסרית, כמעט מחיתי דמעה למקרא חיבוטי הנפש של אולמרט, וחבל שרק וינוגרד הפריע: שם כתוב באיזו קלות דעת הוא קיבל שרשרת החלטות רעות שכל אחת מהן עלתה בעשרות אבידות של חיילים ואזרחים וכולן ביחד לא הביאו לידי מימוש ולו אחת מהמטרות שהציב במהלך המלחמה ההיא.
אולמרט וניצחון, מר לפיד? אתה חושב שאנחנו אידיוטים? למה הוא לא עובר 15% בסקרים גם כשהוא אולי משמיד כור סורי? ואם יחליט בכל זאת לעשות את שדיכטר דורש ממנו, נראה לך שנתניהו לא יתמוך בו מבחוץ, למרות וינוגרד, כפי שעשה בלבנון? הלא הוא אמר זאת בקולו, אבל שונאי נתניהו לעולם לא מניחים לעובדות לבלבל אותם.
- קטנוני-ג הוא יו"ר ש"ס, השר אלי ישי, ש-
"... מנצל את המבוכה וחוסר האונים (של מי, מר לפיד? של נתניהו או של אולמרט?) לסחוט מהמדינה מאות מיליוני שקלים...". באמת, פעם ראשונה שש"ס בקואליציה ולא ידענו עם מי יש לנו עסק! מי שהלך לישון עם הכלב הזה ידע היטב שיתעורר בבוקר עם פשפשים. עד עכשיו הכלב כשכש יפה בזנב וכשמגיע מועד האכלתו אתם מייללים? מה שהוא דורש טמא יותר מ-100 מיליון השקלים שנתתם לרוחמה אברהם לשחק בהם במקום לבנות בהם ב"עוטף עזה"?
להלן הפיסקה הלפני אחרונה במאמר: הקטנוניות הורגת. היא גורמת לנו לאבד דם בעוטף עזה, לעבוד קשה יותר בג'יבליה, להזיע בין סמטאות בית חנון, להגיר דמעות תנין בירושלים.
באמת? הלא רק כמה שורות למעלה טענת שחיבוטי נפש מוסריים מונעים מאולמרט את הפעולה בג'יבליה ובבית חנון, ופתאום יוצא מהשק שלך מרצע פוליטי: כאן אתה טוען שאילו רק היו השלושה מתנהלים פוליטית על-פי הטפותיך וחדלים מלהציק לאולמרט היה לו יותר קל להחליט שהוא מעדיף "חיילים הרוגים" על "אזרחים מתים" ובדרך זו מפחית את אובדן הדם בעוטף עזה. אין כל דרך אחרת להבין את הפיסקה הזו באופן קוהרנטי.
וה"שוס"- פיסקת הסיום:
בימים שבהם נופלים טילים על ערי ישראל ללא הרף, האם לא הגיע הזמן שנבין שזהו "רצונם הברור של העם והכנסת שהממשלה הזו תורכב על הבסיס האפשרי הרחב ביותר ותכלול את כל המפלגות האפשריות"? כך, במרכאות, כשהציטטה היא מתוך תרגום הנאום.
נראה שהסתפקת בתרגום ונמנעת מהעיסוק המאוד לא נוח במקרה הזה בהיסטוריה-משווה, המובא כאן לטובת קוראיי. המפלגה השמרנית בבריטניה פיטרה, בלחץ הציבור, את צ'מברליין והתכוונה למנות במקומו את לורד הליפקס, והיה זה שוב לחץ הציבור שאילץ אותה למנות את צ'רצ'יל. רק אחרי שמונה, הכריז מלחמה על גרמניה ונאם את הנאום שתירגמת התייצב כל הפרלמנט מאחוריו כך שלמעשה הנהיג ממשלת אחדות לאורך כל שנות המלחמה.
ואצלנו? קדימה אטומה ללחץ הציבור ואיננה מחליפה את אולמרט בציפי ליבני, למרות שאחוזי התמיכה בה בציבור כפולים. אולמרט, בניגוד לצ'רצ'יל, מסרב להכריז מלחמה על החמאס למרות שהוא אוייב המחזיק בטריטוריה מוגדרת ולמרות שהוא מסוכן לישראל הרבה יותר משהיה היטלר לבריטניה: הוא לא התכוון להשמיד את הבריטים אלא לשלבם באימפריה שלו במעמד בכיר.
יואיל אולמרט לעשות אחת משתיים: יכריז מלחמה על חמסטאן ואז יקבל תמיכה גורפת מקיר יהודי אחד אל מישנהו למרות וינוגרד, או יכריז על בחירות ויודיע שאחריהן תצטרף קדימה לכל ממשלה בתנאי שתימנע מהכרזת מלחמה כזו. כך או כך, יחסוך מעצמו אותם חיבוטי הנפש מוסריים שאתה בוחר לייחס לו: יפטרו אותו מהם או חברי הכנסת שיתמכו בו בכנסת הזו או בוחריו שיתמכו בו בבאה.
אכן, הקטנוניות הורגת - זו של אולמרט. הוא מחזיק בקרנות המזבח בניגוד לרצונו של העם, ועוטף עזה ממשיך לדמם לחינם במלי שייחסכו "חיילים הרוגים", מפני שברור לכולם שאין מנוס ממלחמה בחמסטאן, כשם שברור שדחייתה מייקרת אותה בדם ובדמים. לא בירושלים זולגות דמעות התנין אלא במערכת עיתונך, ולא על דם "עוטף עזה" הן זולגות (זוכר מה כתב וינוגרד על יחסו של חברך למיליון האזרחים שבמקלטים?) אלא על ירידתו הצפוייה של ידיד המשפחה לתהום הנשייה של ההיסטוריה. ואולי רבות הדמעות במיוחד מפני שהירידה הזו עלולה לעבור דרך "מעשיהו"?