התהגותם של תלמידי ישיבת מרכז הרב, על-פי הפרסומים, אינה יכולה להתקבל על הדעת. תחושת האבל הכבד אינה היתר להפקרות ולא פגיעה בסמלי החוק. דרך ארץ קדמה לתורה, לכל התורה, לרבות מנהגי אבלות מקפידין וּמחמירין. הם אמורים להתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה, איש את רעהו חיים בָּלָעוּ. שר בישראל בא לניחום אבלים וזו קבלת הפנים?
אמצעי התקשורת למיניהם סיקרו בהרחבה את האירוע הזה, ואין ספק שהצניעו את הסימפטיה לרגע שהרעיפו על זרעי ההתנחלויות האלה עם הפורענות המובנית בלבם. אבלות היא אבלוּת אלא שגם לאבלוּת יש גבול! אל תשכחו עם מי יש לנו עסק: מכאן צמחה וצומחת כל הרעה ואלה פרצופיהם האמיתיים. המסכה הוסרה. יצא המרצע מן השק.
כבר לא מדובר בילדים רכים, תלמידי חכמים, תינוקות של בית רבן הממיתים עצמם באהלה של תורה, תלמידי הרב קוק, נוער איכותי מחוייב לתורת ישראל, ארץ ישראל ומדינת ישראל. אלה הנערים שהשתוללו על הכבישים, הפרו את כל הסדרים ואף התקיפו שוטרים רחמנא ליצלן. זה הנוער שיפריע ויזיק למהלכי השלום העתידיים, צריך להרגיע אותם כשהם עוד קטנים.
הם הגדילו לעשות בחוצפתם ואף הודיעו לראש הממשלה שהוא אישיות בלתי רצויה בישיבת מרכז הרב. לא נשמע כדבר הזה! ראש ממשלה אינו רצוי במוסד ממלכתי? אלא שראש הממשלה ויתר וכך נחסך מאיתנו בזיון נוסף על בזיון השרה יולי תמיר.
השאלה המתבקשת עכשיו היא מדוע השרה יולי תמיר הגיעה לישיבת מרכז הרב? היא איננה יכולה להסתתר מאחורי הסברים מתממים שראש הממשלה לא נזקק להם. כמוהו יש לה יועצים, פוליטיים ותדמיתיים, יש לה אפילו אנשי ביטחון, כל אלה וּבראשם השרה הנכבדה לא העלו על דעתם שהיא אישיות בלתי רצויה בישיבת מרכז הרב? מה היא חשבה? שהיא רצויה? מאוד?
יכול להיות, או זוהי ספקולציה, שכבוד שרת החינוך באה לשם למרות התחזיות שהיא תעורר מהומה? בכל זאת היא ממקימי "שלום עכשיו", אין לה שם מעריצים! אלא שמהומה יכולה להשחיר את פניהם של בני הישיבה המפוארת מדי, וזה מה שקרה והוא רווח פוליטי לא קטן. בעיני האזרח הפשוט, שומר החוק, אין דבר המצדיק התנהגות פרועה ואלימה של בני נוער ויהיו אלה אשר יהיו נגד שר בישראל.
רק שלא ינסו לגייס גם את התורה נגד הנערים הללו - "רבי שמעון בן אלעזר אומר: אל תְּרַצֶּה את חברך בשעת כעסו, ואל תנחמנו בשעה שמתו מוטל לפניו". גם את הפסוק הזה ממסכת אבות, שר חינוך בישראל חייב להכיר.