תופעת הסטודנט הנשוי הפכה אצלנו, זה מכבר, לבת-בית. אם הסטודנטים של פעם דחו את נישואיהם לשנים רבות והמתינו עד שיסיימו את לימודיהם, עד שיסתדרו, או עד שיגיעו ל"גיל המתאים" - הרי שלסטודנטים של היום אצה השעה והם אינם מהססים הרבה לפני שהם באים בברית הנישואין.
לא שמצבו הכלכלי של הסטודנט בימינו שפיר יותר מזה שלפני 30 שנה - הבעיות הנצחיות של פרנסה, דיור וילדים, ממשיכות להתקיים. אלא שתמונת עולמו של הסטודנט כיום שונה מזו של קודמיו לפני דור.
באווירה של "שתה ואכול, כי מחר נמות", השוררת כיום בבתי האולפנא הגבוהים, שוב אין תוקף למושגים של המתנה ותיכנון לטווח ארוך. זאת ועוד: המיתוס של הסטודנטית, המגיעה לאוניברסיטה או למכללה לא רק במטרה ללמוד, אלא גם לתפוס, באותה הזדמנות חתן - מוכיח את עצמו בעליל.
כך או אחרת: זוגות הסטודנטים במוסדות ההשכלה הגבוהה משווים אופי מיוחד להווי החיים האקדמאיים, ואם כי הם אינם מהווים, עדיין, רוב, הרי רישומם ניכר בכל אתר אוניברסיטאי: באולם ההרצאות, בקפטריה, ועל כרי הדשא. הבעיות המעיקות עליהם קשות יותר מאלה של הסטודנטים הרווקים, אך ספק אם הם מאושרים פחות. על כל פנים, מי שרוצה להיווכח - שינסה!
בעד
האם, באמת, יש בתופעה של סטודנט נשוי משהו יוצא-דופן? האם יש לחייב תופעה זו, או שמא יש המתנגדים לה? בשאלות אלה פנינו אל שני פסיכולוגים. אחד מהם, ד"ר צבי הכהן, סבור שיש לחייב תופעה של נישואי סטודנטים. אין, לדעתו, שום הוכחה המצביעה על ירידה בלימודים או פסיכולוגית אצל הסטודנטים הנישאים. להיפך: יש לצפות לעליה ברגש האחריות של סטודנטים כאלה, דבר אשר תורם, בהחלט, ללימודיהם.
באשר לסטודנטיות, סבור ד"ר הכהן כי הנישואים עלולים, דווקא, להביא למשבר זמני. הוא מסתמך על מחקר, שבו השתתפו שתי תאומות, אשר אחת מהן נישאה. אומנם חלה ירידה זמנית ברמת-לימודיה של הנשואה, לעומת אחותה הרווקה, אך משך זמן קצר היא השיגה אותה.
באשר לריבוי הנשואים בקרב סטודנטים בישראל, לעומת מדינות אחרות, אין ד"ר הכהן רואה טוענה זו מוצדקת. מסתבר שבעת האחרונה מוצאים תופעה דומה גם בארה"ב, למרות התנאים השונים בתכלית השינוי. "בכל אופן", סבור ד"ר הכהן, "טובים חיי נשואים מחיי מין פרועים, ואני הייתי מחייב תופעה זו בקרב תלמידי".
הפסיכולוג השני, שאליו פנינו, ד"ר עמיצור לוין, מסתייג, אומנם, ממתן תשובה "מדעית", בטענו כי לא חשב על בעיה זו מאז שהתחתן כסטודנט. אלא שלדעתו, הבעלים הצעירים, הנתקלים בקשיים, מייד אחרי הנישואים, עלולים לרדת ברמת-לימודיהם. כך הם פני הדברים כשעליהם להתמודד עם בעיית הפרנסה הפתאומית, או זו של הכניסה לדירה חדשה. אלא שדבר זה אינו, לדעתו, מן ההכרח: אצל סטודנטים שנישאים והיכולים להמשיך ברמת-חיים של סטודנט - אין לצפות, לדבריו, לשום הפרעה.
באשר לבת המין החלש, סבור ד"ר לוין כי, בסופו של דבר, חיי הנישואים מוסיפים לכושר-השתלבותה בעבודה. הוא משוכנע שיש, אפילו, פחות ניתוק אצל אשה צעירה, הנישאת וממשיכה בלימודיה, מאשר אם היא עושה זאת בגיל גבוה יותר.
ד"ר לוין מוסיף שמבחינת הזמן העומד לרשותו של סטודנט נשוי, הרי שבערך אותה מידה של זמן דרושה לחיפוש בת-זוג, כמו להישאר איתה בחיי-נישואים. ד"ר לוין, ששהה בעבר זמן ממושך בארה"ב, מעיד כי הסטודנטים שם אינם מרבים להתחתן לפני קבלת התואר הראשון. אך אין לראות בזה, לדבריו, הבדל מהותי לגבי המצב בארץ, מכיוון שהגורם הקובע כאן הוא גילם של הסטודנטים.
סטודנט בארה"ב נמצא, לרוב, לפני שירותו הצבאי. על כן הוא צעיר מרוב הסטודנטים בארץ בשתיים-שלוש שנים. נוסף לכך מתברר שבארה"ב מכבידות בעיות כלכליות על סטודנטים נשואים יותר מאשר בארץ.
לסטודנטים, העומדים לנסוע לחו"ל, מציע ד"ר לוין עצה ידידותית-פרטית: כדאי שהם יסעו נשואים. מצבם של סטודנטים, הנישאים עוד בארץ, יהיה, לדבריו, קל יותר מאשר של אלו הנוסעים רווקים; בין אם יתחתנו בחו"ל בין אם לא; אם יתחתנו - לרוב ייהפכו ליורדים, ואם לא- הרי יהיו בודדים במקום זר.
נגד
לסוציולוגים, לעומת זאת, יש דיעה אחרת. פרופסור אליעזר פוייר, למשל, אינו ממליץ על נישואי סטודנטים.לדעתו, תופעה הסטודנט הנשוי אינה עולה בקנה אחד עם מצבו החומרי הלקוי ועם הצורך לשקוד ולהתמיד בלימודים. לכן, אין, לדעתו, הסטודנט הנשוי תופעה רצויה מבחינה סוציולוגית.
אליבא דפרופ' פוייר, בעוד שהקמת חיי משפחה היא דחף פנימי - הסטודנט הישראלי הנשוי כמעט שאינו חי חיי משפחה. סטודנט כזה לומד, בדרך כלל, באזור מרוחק ממקום-מגוריו הקבוע, ואז הוא אינו עשוי לחיות חיי אישות מלאים עם אשתו, כשהיא אינה סטודנטית כמוהו. על-ידי כך נוצרת, במשך הזמן, קרירות מסויימת בחיי הנישואין, ואלה הופכים, מדרך הטבע, לבלתי תקינים.
אחת התופעות המדאיגות מבחינה זו היא, לדעת פרופ" לוין, התופעה המקובלת שנשות הסטודנטים נאלצות לפרנס את בעליהן במשך זמן-לימודיהם. תופעה כזו איננה, לדבריו, בריאה כלל וכלל: ראשית, משום שלא זו בלבד שהאשה עובדת, אלא שהיא גם אינה חיה חיי אישות מלאים, ובמקרים כאלה אין גם, בדרך כלל, ניסיון להקמת ולדות. נוסף לכך, האשה עומדת, בדרך כלל, לדעתו, על רמה אינטלקטואלית נמוכה יותר. כל זה יוצר "פער" בין האשה לבין הבעל, ופער זה רומז, בהכרח, על "התפרדות החבילה", במוקדם או במאוחר.
בכל מקרה,משוכנע פרופ' פוייר כי להיות סטודנט ונשוי לסטודנט זו ממש משימה. על כל פנים, ברוב המקרים אין הדבר תורם חיובית לרמת הלימודים.