אל מול ים המלונות השוטף את שארם, עקבה וטאבה - שוב ניצבת אילת, ערב חג הפסח, עם האף למעלה. אבל, כמו בת-יענה היא גם טומנת את ראשה בחול, מסרבת להסכין עם המציאות המרה הטופחת על פניה זה מכבר: התיירים, רובם ככולם, פשוט מפנים לה עורף.
ואילת, למרות הכל, חוגגת: עם תפוסה כמעט מלאה של מלונותיה יש לה, לכאורה, סיבה טובה למסיבה. אבל, היא שרה וחוגגת רק בחגים, בעוד שבימי חול היא מייללת ומדוכאת בשל תפוסה נמוכה.
התיירים מתים לבוא לאילת, אבל זו יקרה להם יותר מדי. הנופשים הישראלים, לעומתם, שומרים לה אמונים בחג, למרות פשיטת העור המזומנת להם. הם באים מכוח האינרציה וגם בשל הפחד מהטרור המאיים מעבר לגבול.
אמנם, נופשי הפסח הישראלים לא נוהרים כבעבר, לשארם בפרט ולסיני בכלל, וגם לא לעקבה הקרובה, שמתפתחת בצעדי ענק ושמלונות חדשים רבים צצים בה חדשות לבקרים, אבל לא לעולם חוסן. ברגע שהמצב הביטחוני יתייצב והרגיעה תשוב - ישובו, מן הסתם, הנופשים הישראלים ויתפתו למלונות שמעבר לגבול, בשל מחיריהם הקורצים, שהם נמוכים ביותר ממחצית לעומת מלונותיה של אילת.
ובינתיים נוהרים התיירים בהמוניהם למלונות הערביים. עקבה, למשל, הנושקת לאילת, גם היא עיר-נופש לכל דבר. אף לה אקלים חם ונוח, עצי דקל הנעים ברוח-בריזה, והרים שצבעם משתנה בכל שעה משעות היום. כמו לאילת, יש גם לעקבה חופי-תכלת ומרינה ועולם תת-מימי עשיר של אלמוגים ודגים, וגם בה אפשר לצלול, לשנרקל, לדוג, לגלוש ולשוט עם הרוח והגלים. יש בה מלונות-פאר של חמישה כוכבים, מסעדות ערבות לכל חיך, וחיי לילה פעילים. סיבה טובה דיה כדי למשוך אליה תיירים.
תמרור-אזהרה
ושארם? גם לה יש "שארם" משלה: שדה התעופה באתר הנופש המרכזי של סיני עמוס לעייפה בכל ימות השנה בתיירים. היצע מלונותיה עצום, חופיה מדהימים והבילויים בה - מכאן ועד להודעה חדשה.
מזלה של אילת שהיא יכולה להיאחז בנופשים הישראלים בחג הפסח הזה, כמו בחגים קודמים. אבל, לא לעולם חוסן. מחירי מלונותיה הגבוהים הם תמרור אזהרה של ממש, וברגיעה הביטחונית הראשונה הם יפנו לה עורף: לא בשל אתריה, שעשויים בהחלט להתחרות באתריהן של סיני ועקבה. התעריף מרקיע השחקים של מלונותיה הוא שיבריח אותם ממנה לחופי טאבה, עקבה ושארם, הזולים לאין ערוך.
ובינתיים, בפסח הזה, מאותת כבר אות האזעקה מצד הנופשים הישראלים למלונותיה של אילת. מסתבר שהם נוהרים גם לטאבה, הנושקת לאילת, ושאינה נמצאת בטווח הטרור המאיים של סיני ועקבה. אפילו העובדה שרק לפני שנים אחדות החריב פיגוע טרוריסטי-ערבי את מלון "הילטון" - פנינת הכתר של טאבה - שוב אינה "מזיזה" לנופשים הישראלים. על-פי הדיווחים ערב פסח, הם שוב ימלאו כל חלקה טובה במלון. עם מחיר של 30 עד 40 דולר לחדר זוגי מפואר ללילה, לחצי פנסיון, שום מלון באילת לא יוכל להתחרות.
יש עדנה
פיתוי לא פחות גדול מהמחיר הוא הקזינו של "הילטון טאבה", שעדיין אינו בנמצא באילת הסמוכה. מסתבר שמירוץ ההימורים, במרחק של מטחווי-קשת בלבד מהעיר הדרומית, מושך אליו גם ככה בימות השנה השיגרתיים מהמרים ישראלים לא מעטים, המוכנים לחצות את הגבול לצורך כך.
ל"הילטון טאבה", שעמד שנים בשיממונו בשל הפיגוע, שוב יש עדנה, ושוב בזכות הנופשים הישראלים, שיאכלסו בפסח את מרבית חדריו. ממש כמו בימים הטובים של "אביה סונסטה" - גלגולו הישראלי הקודם של מלון הפאר.
את שובם של הישראלים אל המלון, שננטש על-ידיהם עד לא מכבר, אפשר להסביר בכמה גורמים. הראשון שבהם הוא, כמובן, התעריף האטרקטיבי. גורם-משיכה נוסף: אווירת חו"ל לכל דבר. במרחק של 100 מטר בלבד מהארץ ממוקם מחסום הגבול, ששוב אינו מהווה מחסום פסיכולוגי כבעבר. השלטונות המצריים עושים כל שלאל ידם כדי לרצות את הנופשים הישראלים ולקצר עד למינימום את תהליך המעבר מן הגבול הישראלי אל המלון.
ואכן, מעבר הגבול בין אילת לטאבה אינו שונה היום בהרבה ממעברי הגבול בין שווייץ לצרפת. התהליך הנדרש היחיד הוא בדיקת דרכונים בצד הישראלי ואישור יציאה מן הארץ ליוצאי צבא. גם בצד המצרי, שבצריף הסמוך, התהליך אינו כרוך בהשתהות מיותרת, זולת בדיקה שיגרתית של מזוודות ודרכון בתוקף.