לפי החוק ניתן להתלונן על כל שופט לפני נציב תלונות הציבור על שופטים. ס' 2 לחוק נציב תלונות הציבור על שופטים קובע: "נציב תלונות הציבור על שופטים יעמוד בראש יחידה שתיקרא 'נציבות תלונות הציבור על שופטים' שתברר, בהתאם להוראות חוק זה, תלונות על התנהגות שופטים במסגרת מילוי תפקידם, לרבות בדרך ניהול משפט על ידם."
מכוח החוק יכול הנציב לברר תלונות גם נגד נשיא ביהמ"ש העליון. ברם ישנו ניגוד עניינים מובנה בתוך החוק שמונע בירור אובייקטיבי של התלונה.
לפי ס' 27 לחוק, הנציב חייב למסור דין וחשבון שנתי לנשיא ביהמ"ש העליון ולנשיא המדינה. בדוח עליו לתת תיאור פרטני של כל תלונה ודרכי הטיפול בה.
נוצר מצב מוזר כשמצד אחד הנציב אמור לברר תלונות נגד הנשיא, ומצד שני עליו לדווח לו כיצד טיפל בתלונות נגדו.
המצב הנוכחי גורם לפגיעה במראית פני הצדק. גם אם הנציב לא כפוף מבחינה מהותית לנשיא והוא עצמאי בשיקוליו, עצם העובדה שעליו לדווח לו על הטיפול בתלונות יוצרת מראית עין של כפיפות.
קשה לראות כיצד הנציב מברר תלונה נגד הנשיא באוביקטיביות הראויה כשעליו לדווח לו כיצד טיפל בתלונה.
מדובר בבעיה שאיננה תיאורטית כלל. נשיא ביהמ"ש העליון כיום היא דורית ביניש. ביניש היא נשיאה שנויה במחלוקת ובכל שני וחמישי מתפרסם אודותיה חומר שיכול לשמש לתלונה משמעתית.
קשה לראות כיצד הנציבה יכולה לטפל ללא משוא פנים בתלונות נגד ביניש לאור המצב שתואר. בכל מקרה אמון הציבור בנציבה מתערער לאור המצב הקיים. הציבור לא יאמין שהנציבה יכולה להמליץ המלצות קשות נגד הנשיאה ובמקביל למסור לה דין וחשבון כיצד טיפלה בתלונות נגד שופטים.
יש מקום לתיקון דחוף של החוק. על הנציב לדווח אך ורק לנשיא המדינה. יש לבטל את חובת הדיווח לנשיא ביהמ"ש העליון.