גורמים שונים ורבים דנים בבנייה ללא היתר או בניגוד להיתר, בתחום האזרחי ובתחום הפלילי, בנושאי תכנון ורישוי ובנושאים הנגזרים מכך כגון הפרעות ויצירת מטרד כמו גם השגת גבול ועוד. בין היתר, באותו עניין יכולים לדון הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה וועדת ערר מחוזית, שהם גופים מעין-שיפוטיים ובעלי סמכויות מהותיות עד כדי הוצאת צווי הפסקת בנייה וצווי הריסה, ומערכת בתי המשפט בתחום הפלילי, האזרחי והמנהלי, בהתאם לנסיבות. יש לשים לב גם להירארכיה הקיימת בין הוועדות לתכנון ולבנייה [מקומית, מחוזית] כמו גם להירארכיה הקיימת בין בתי המשפט [שלום, מחוזי, עליון].
והיה ונבנה מבנה תוך עבירה פלילית - לאמור: ללא היתר בנייה או בניגוד להוראות ההיתר, והתבצע הליך פלילי בבית משפט השלום בו נקבע מה שנקבע - המוסמכת הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה או אף המחוזית, לשנות את החלטת בית המשפט לאור שינויי תכנון ורישוי או מתוך שיקולים אחרים, כדוגמת החלטה לתת אורכה להשגת היתר לגבי מבנה שנבנה ללא היתר? המוסמך בית המשפט המחוזי שלא בערכאת ערעור - להתערב ולקבוע כי ישונה פסק הדין שניתן על-ידי בית משפט השלום בהליך הפלילי?
התשובה לכך ניתנה בפסיקת בית המשפט המחוזי בתל אביב, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, עת"מ 1387/08 [בש"א 30620/08]
מני דבוש נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה עמק לוד ואח', שופט: ד"ר קובי ורדי, נפסק ביום 4 למאי 2008 ומובא להלן.
פסק דין זה ראוי להיזכר גם בשל הסתמכותו על פסקי דין אחרים המהווים יחדיו הלכה פסוקה.
להלן ציטוט בנושא הנ"ל:
"7. אני סבור שהסמכות לעכב את ביצוע צו ההריסה שניתן בהליך הפלילי הינה לבית המשפט שנתן את הצו ואף האריך בכחודש ימים את המועד של הריסה ועיכב ביצועו עד 28/2/08 ולא לבית המשפט זה.
הסמכות לביקורת שיפוטית על צווי הריסה מנהליים נותרה בידי בית המשפט השלום (בהליך הפלילי) ולא לבית המשפט לעניינים מנהליים.
מתן צו ע"י בית המשפט זה יהווה עקיפה של הליכים פליליים באמצעות הליכים אזרחיים ואין ליתן יד לכך (ראו רע"א 5891/00 ש.א.י מועדונים בע"מ נ' מד"י, תקדין עליון 2000 (4) 401 בר"ם 6085/03 אביוב נ' ועדת הערר המחוזית>, תקדין עלין 2003 (3) 1562).
8. כך, לעניין צו הריסה מנהלי נקבע שהסמכות לביקורת שיפוטית על צווי הריסה מנהליים הינה לבית המשפט לעניינים מקומיים ולא לבית משפט לעניינים מנהליים (עע"ם 3518/02 רג'בי נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים, פ"ד נז(1) 196 (להלן: "פס"ד רג'בי), בר"ם 5844/06 שעבן נ' מ"י הוועדה המחוזית לתכנון ובניה לודים, ט.פ 2/8/06 (להלן: "פס"ד שעבן"), בר"ם 9440/05 אחמד חסן ג'מל נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה - מחוז מרכז, ט.פ 6/10/05 (להלן:
"פס"ד ג'מל"). "
כך בעניין
ג'מל, הורשע המבקש בבנייה ללא היתר של מבנה על קרקע חקלאית וניתן, במסגרת הסדר טיעון, צו הריסה דחוי לתקופה של 6 חודשים והמבקש (ג'מל) הגיש בקשה להארכת התקופה ב-6 חודשים ובקשתו נדחתה. ערעור שהוגש על כך לביהמ"ש המחוזי נדחה ואז הגיש ג'מל עתירה מנהלית לגבי דחיית בקשתו לשינוי יעוד החלקה, וביקש במסגרת צו ביניים עיכוב ביצוע צו ההריסה עד להכרעה בעתירה המנהלית.
בית המשפט המחוזי בת"א (כבוד השופט פוגלמן בבש"א 32307/03), בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, דחה את הבקשה, שכן אין לעקוף צווים שניתנו בהליך פלילי בדרך של הגשת עתירה מינהלית ועקב העדר סמכות לביהמ"ש לעניינים מנהליים.
בבית המשפט העליון בעניין ג'מל (כבוד השופטת נאור) נדחתה בקשת רשות הערעור והבקשה לצו ביניים עקב זאת ש"לא ניתן לעקוף את ההליך הפלילי, בו לא ניתנה ארכה לביצוע צו הריסה, באמצעות ההליך המנהלי". לאמור, אין לעקוף הליך פלילי דרך הליך אזרחי גם אם פונים במסגרת ההליך האזרחי לערכאה יותר גבוהה.
יתירה מכך, ביטול צו הריסה מנהלי או הארכת מועד ביצועו, ייעשה - ככל שנוצר מצב חדש המצדיק זאת - רק על-ידי אותו בית משפט שדן ונתן את הצו, ולא על-ידי בית משפט מנהלי שלכאורה נראה כי הסמכות אצלו בגלל הכותרת. יש טעם רב להלכה זו: הרי בית המשפט אשר דן בבעיה הוא גם מכיר את פרטי העניין וכשיר מכל גורם אחר לדון ולהתייחס מחדש לאור כל שינוי במתחולל בין בתחום התכנון והרישוי, הביצוע, או כל שינוי סובייקטיבי. מי שאסר, הוא גם יתיר ככל שתהיה לכך הצדקה. זה לא גורע מאום מהזכות להגשת ערעור, בין אם הוגש ובין אם לא.
ואכן, בפסק הדין הנ"ל יש התייחסות גם לסוגיה זו, וכה נפסק:
“12. כך גם בבג"צ 1946/07 אלעוברה נ' שר השיכון, ט.פ 27/4/07 נפסק ע"י כבוד השופט פוגלמן שהסמכות לביקורת שיפוטית על צווי הריסה מנהליים מוקנית לביהמ"ש לעניניים מקומיים (תוך הפניה לפס"ד רג'בי) כאשר אין מקום לעקוף צו שניתן בהליך הפלילי באמצעות בקשה למתן צו ביניים (תוך הסתמכות על פס"ד ג'מל ופס"ד שעבן).
כן נפסק בעניין אלעוברה שככל שהעותרים סבורים כי קיים שינוי נסיבות בעטיו מוצדק לעכב את הריסת המבנה נשוא הבקשה לפרק זמן נוסף, הרי שבית המשפט המוסמך לעשות כן הוא בית המשפט שאישר את ההריסה במסגרת ההליך הפלילי.
והדברים יפים גם לענייננו.
13. לבית המשפט לעניניים מנהליים אין סמכות לביקורת שיפוטית של צו הריסה מנהלי ואין מקום לעקוף צו שניתן בהליך הפלילי באמצעות בקשה לצו ביניים בהליך האזרחי גם אם העתירה העיקרית תוקפת החלטה מנהלית אחרת (כמו בעניין ג'מל).
"אם סבור המבקש שקיים שינוי נסיבות בעטיו מוצדק לעכב את הריסת המבנים נשוא הבקשה לפרק זמן נוסף, ביהמ"ש המוסמך לעשות כן הוא ביהמ"ש לעניינים מקומיים ברמלה שאישר את צו ההריסה במסגרת ההליך הפלילי ואף נתן עיכוב ביצוע של חודש ימים, אותו בית המשפט אליו גם פנה המבקש במקביל להגשת העתירה בבקשה לעיכוב ביצוע ובקשתו נדחתה על ידו, בקשה שניתן היה לערער עליה או להגיש בקשה לעיון חוזר לבית המשפט שנתנה”.