כסף ופוליטיקה מעורבבים היטב היטב בכל העולם ובעיקר בארץ. כסף ציבורי של כל אחד מאיתנו, מגיע לפוליטיקה, וכסף פרטי מיותר, בהמוניו, מוצא אף הוא דרכו לשם.
חלק מהכספים האלה לגיטימיים וחלק לא.
מימון מפלגות, הוא טונות רבות של כסף, המוזרם מקופת המדינה למפלגות, בעלי ההון כולם (לדעתי) מקפידים לתרום לכל מפלגות השלטון, בתוך תחומי הסכומים המותרים.
אבל הקומץ לא משביע את הארי, והבור לא מתמלא מחולייתו, מסעות בחירות הם דבר מאוד יקר, ולכן כל המפלגות מוצאות להן דרכים להעשיר את קופתן, וזה מתחיל במכירת רכושן של המפלגות, ככל שהיה להן רכוש (והיו מפלגות שרכושן פשוט נגנב), וכלה בעבירות מעבירות שונות על החוק, בדומה למעשיו של עמרי שרון, בדומה לחשדות נגד אולמרט.
אז מה אנחנו רוצים מאולמרט? הרי כולם משתינים בבריכה.
מה שאנו רוצים מאולמרט, אינו קשור רק בכסף, הוא קשור בחוסר יכולתו הבסיסית להיות ראש ממשלה, אשר הכסף הוא עוד מרכיב ממרכיבי המסקנה הברורה שמקומו לא שם.
ובעניין הכסף, ניתן לראות שאולמרט שונה מאוד, חריג מכולם בעיקר בהיבטים הבאים:
- לפחות על-פי המתואר עד כה מדובר בהרבה סכומים קטנים (יחסית) עוד ועוד דמי כיס ולא בוכטות חד פעמיות.
- לפחות על-פי המתואר עד כה הכספים מועברים במזומן במעטפות ולא דרך עמותות קש שכמעט לא ניתן לעקוב אחריהן, כלומר יחסית בגלוי. די בטעות קלה והכל מתגלה.
בעצם אולמרט, שר בממשלת ישראל, מקבל סטיפות אסורות ונגועות, כמעט לאור היום, בלשכתו, בחדרו בבית המלון, ובעצם בכל מקום. שיטה זו של קבלת כסף אסור יש בה נסיבות מחמירות ויש בה מנגד גם נסיבות מקלות.
הנסיבות מחמירות הן העובדה שכאשר אדם עובר על החוק בפרהסיה, ללא כל מעצורים, על אף שרבים יודעים על מעשיו הפסולים, הוא בפועל מצפצף על החוק ומערער את יסודותיו. הוא מראה לכלל הציבור שהחוק לא מעניין אותו, בבחינת כולם משתינים במים, אני משתין מהמקפצה, וכולם יכולים לקפוץ לי.
אדם הנוהג כך לא יכול לשאת תפקיד ממלכתי כלשהו, שלטון לא יכול להעמיד בתוכו, ודאי לא בראשו, אנשים המערערים את יסודותיו.
ולאחר שהובן שאולמרט צריך ללכת, ומייד, נשאלת השאלה מה יהיה ענשו.
וכאן אני רוצה לסור לרגע לסוגייה מעניינת מהמשפט העברי, ההבדל בין הגנב לגזלן, שהוא בדיוק ההבדל בין מרבית הפוליטיקאים בצמרת, הגנבים, לבין אולמרט - הגזלן.
הגנב גונב בחשכת הליל, בהסתר, הגזלן, לוקח את לא לו לאור היום.
תורת ישראל, למרבה הפלא, מקלה דווקא עם הגזלן, הוא מחזיר את גזילתו, מביא קורבן בשווי חמישית מערך הגזילה, וסיים את הסיפור בעוד שהגנב מחויב בתשלומי כפל, ובמקרים מסוימים אף תשלומי ארבעה וחמישה.
מדוע מקל המשפט העברי דווקא עם אלה אשר בכוחניות נוטלים את לא להם, ומכביד דווקא עם אלה העושים זאת בהסתר.
מספר נימוקים ניתנו לכך בפסיקה העברית והנה כמה מהם:
1) יראתו של הגנב מפני אדם, גדולה מיראתו כלפי שמים, ולכן עונשו חמור יותר
2) הגנבה היא נפוצה, הגנבה היא "מכת מדינה" יש להעניש בגינה באופן חמור יותר על-מנת לצמצמה.
3) נגד הגזלן יש דרך להתמודד, הוא פועל בגלוי, נגד הגנב אין כמעט כלים להתמודד מראש.
4) לגנוב ניתן כל דבר, אך לגזול ניתן רק את הגלוי לעין.
דומני שכל הנימוקים האלה כוחם יפה גם למקרהו של אולמרט, הוא חוצפן, הוא מערער על בסיס החוק, קל להתמודד עם מעשיו המתועדים להפליא, אף אחד לא טיפש עד כדי כך ויחקה את מעשיו, הוא ודאי לא יקבל יותר מעטפות, ולכן.
עליו להחזיר את הקיטבג ללשכת ראש הממשלה, ומייד, עליו להחזיר כספים שנטל לכיסו (ככל שנטל) על מערכת שלטון החוק לבוא עמו חשבון, תוך התחשבות בנסיבות המקלות המבדילות במשפט העברי בין הגזלן (אולמרט) לבין הגנב (כמעט כל השאר).