שאלת המינוי של ראש עיריית רמלה, יואל לביא, למנהל מינהל מקרקעי ישראל, נדונה בימים אלה בבג"צ. שלושה טעמים לו ליועץ המשפטי לממשלה לפסילתו את המינוי:
1) חשדות לאי-סדרים כספיים.
2) התבטאויות גזעניות לכאורה נגד ערבים בשני מקרים.
3) קירבה למפלגת השלטון, המחייבת לטעמו של היועץ הצגה של כישורים מיוחדים.
כמה תמיהות עולות מטענות היועץ המשפטי לממשלה:
- הכיצד חשדות לאי-סדרים כספיים מונעות מחד מינוי של אדם, ומנגד אנשים העטופים חשדות מכף רגל ועד ראש ממשיכים לכהן?
- הכיצד אדם אשר התבטא פעמיים התבטאות גזענית לכאורה - והתנצל - פסול; בעוד איש אחר, אשר נפרד מאתנו רק לפני מספר ימים, אשר היה מלא מקיר לקיר בהתבטאויות גזעניות לכאורה ומעולם לא התנצל, היה כשר למינוי ממלכתי?
- והאם לא די בכישורים של ראש עיריה בישראל על-מנת לצוף מעל המועמדים האחרים לתפקיד בכיר במינהל מקרקעי ישראל, תוך מתן מענה ל"כישורים המיוחדים" להם מצפה היועץ המשפטי לממשלה, ולהם מצפה כל אדם סביר במינוי בסביבה רוויות פוליטיקה.
לא, אינני ידידו של מר לביא. ייתכן שהוא פסול לתפקיד ואסור למנותו; אני מצר על אי השוויון בפני החוק, על העובדה שפעמים מתעלם היועץ המשפטי לממשלה (או גופי ביקורת אחרים) משורה של טעמים מאד מאד נוקבים ומאשרים מינויים מאד מאד פסולים, ולעתים הוא (או הם) "מחמירים", ובאותן נסיבות ולטעמי בנסיבות הרבה יותר מקלות הם פוסלים מינוי.
והקושי הגדול ביותר, הוא הקושי המטיל על היועץ המשפטי לממשלה את האחריות לכאלה המלצות, והוא החוק הלקוי.
סעיף 2 לחוק מקרקעי ישראל מגדיר את אופן המינוי של מנהל המינהל: "הממשלה תמנה מנהל מינהל; על מינויו לא תחול חובת המכרז לפי סעיף 19 לחוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט 1959, הודעה על המינוי תפורסם ברשומות, מנהל המינהל כפוף במישרין לשר, ונתונות לו הסמכויות של שר לעניין החוק האמור."
אאאאפס בקרה, שום תנאי, השר ממליץ, הממשלה מאשרת, וזהו. לא מכרז, לא מועמדים, לא כלום.
ואגב רק כמה שורות אח"כ בחוק, מתואר אופן המינוי של חבר הנהלה, ושם נאמר בפירוש, מי יכול ומי לא יכול להתמנות לחבר הנהלה. בקיצור, על-פי החוק, מינוי חבר הנהלה מוסדר, ואילו מינוי המנהל הוא הפקר.
בכל הלאקונות בנושא מינוי בכירים, אשר מתרכזות בעיקר בגופים שהוקמו בחוק - (או יותר נכון חלקם שלא הוכפפו לכללי המינויים בחברות ממשלתיות, שם אחראית ועדת שפניץ), חייב היועץ המשפטי לממשלה לתת מענה (על-פי נהליו הכתובים). הוא חייב לתת מענה שוויוני. לדעתי במקרה זה אינו נתון מענה שוויוני, אך אסור שנשכח לרגע שעיקר האחריות היא על המחוקק - המותיר תפקידים מאד מאד בכירים למלתעותיהם הרעבות של הפוליטיקאים, ומפקיר את היועץ המשפטי להחלטות אשר מביאות ציבורים שלמים (ובכללם כותב שורות אלה) לחשוב, שהן נגועות עמוק עמוק באינטרסים פוליטיים ובעיקר בתורת עולם פוליטית - אשר אסור שישפיעו על היועץ בהחלטותיו ובהמלצותיו.