כידוע, שאלת תושבותו הפיסיקאלית של הנישום אינה שאלה שהתשובה עליה היא פשוטה (ועל כן ייעצנו לכם להיוועץ עם יועץ מס/עו"ד הבקיא בתחום המיסוי). על שאלה זו ניסה המחוקק לענות בהגדרת "תושב ישראל" בפקודת מס הכנסה. ההגדרה כוללת חזקות טכניות הניתנות לסתירה, לפיהן ייחשב הנישום תושב ישראל אם שהה בישראל זמן מסוים, ומבחן מהותי, במסגרתו נבחן "מרכז חייו של הנישום" – בדיקה פרטנית של מספר פרמטרים אודות הנישום, כגון קיומם של נכסים בישראל, מקום מגוריו של הנישום, מקום מגורי משפחתו, אופי המגורים (קבע או ארעיים), מקום עיסוקו הרגיל של הנישום ושל בני משפחתו, מקום האינטרסיים הכלכליים הפעילים והמהותיים של הנישום, וכיוצ"ב.
לאחרונה אנו עדים לתופעת אשר קנתה לה מקום בקרב בני זוג ישראלים, לפיה זוגות שביצעו רילוקיישן לחו"ל מתפצלים כך שרק אחד מבני הזוג חוזר ארצה בעוד שבן הזוג השני נשאר לטפח את הקריירה המקצועית שלו במדינה הזרה. לכאורה, נראה כי לאור המבחנים שציינו מעלה התשובה לשאלת מקום תושבתו של הנישום היא ברורה ובן הזוג שנשאר בחו"ל ייחשב כתושב ישראל לצורכי מס, שכן משפחתו חיה בישראל, ועל כן חייב הוא בתשלום ובדיווח במס בישראל.
בע"א 477/02 אריה גונן נ' פ"ש חיפה נדונה סוגיה דומה בה קבע בית המשפט העליון ברוב דעות הלכה שונה מהאמור – באותו עניין נקבע כי עצם פיצול התא המשפחתי וחזרת אחד מבני הזוג ארצה, אפילו אם ביחד עם הילדים המשותפים, אינו הופך את בן הזוג שנותר בחו"ל ל"תושב ישראל" לצורכי מס, ורק עם חזרתו של בן הזוג שנותר לחו"ל לישראל חדל הוא להיות "תושב זר" והופך ל"תושב ישראל". בדעת מיעוט באותו עניין הייתה מצויה כבוד השופטת נאור שטענה כי רק כאשר מצויים בני הזוג בסיטואציה של קרע משפחתי (גירושין, פרידה וכדומה), או כאשר מוכחת כוונה של בני זוג להתגורר במקומות שונים, לא יהיה בעובדה שמרכז חייו של בן הזוג האחד בישראל כדי להשפיע על ההכרעה בדבר מקום מרכז חייו של בן הזוג השני המצוי בחו"ל.
מכל האמור לעיל עולה, כי לאחר רילוקיישן של בני זוג שהיו "תושבי ישראל", ייתכן שיווצר מצב בו אחד מבני הזוג ייחשב כ"תושב ישראל" לצורכי מס, לאחר שהחליט לחזור ארצה, בעוד שבן הזוג השני ייחשב כ"תושב זר", מאחר שנשאר לגור בחו"ל. מצב זה יתאפשר, כאמור, גם בנסיבות בהן אין ברקע קרע משפחתי כזה או אחר בין בני הזוג.
לסיום נחזור ונציין, כי שאלת תושבותו של הנישום תבחן בהתאם לכל מקרה ומקרה לפי נסיבותיו האישיות של הנישום, כך שאין לראות במאמר זה כייעוץ משפטי או חוו"ד משפטית כזו או אחרת.