ביום חמישי ה-19 ביוני חל יום הולדתו של חבר קרוב. כיאה וכיאות לאדם בעל מודעות אקולוגית גבוהה, השאיר הנ"ל את מכוניתו בתחנת בית יהושע, ועליז וטוב לב נסע עם משפחתו לחגוג בעיר הגדולה. משתמה החגיגה מיהרו החוגגים, מתנשפים, לרכבת האחרונה של 23:30 היוצאת צפונה.
הרכבת העמוסה הזכירה את רכבות החזית של מלחמת העולם הראשונה. אולם, שום קרבן אינו יקר מדי להקטנת החור באוזון. ואז, כמעט כמאמר השיר, טסה הרכבת. סלעים לא היו, אך תחנות היו גם היו. לפתע הסתבר לגיבור סיפורנו ומרעיו כי הרכבת חלפה עברה לה את תחנת בית יהושע.
אך לא אלמן ישראל, כ-1,000 מ' לאחר התחנה, עצרה הרכבת בחריקה. נהג הקטר נראה מפלס דרכו (בעצבנות רבה, יש לומר) בין הנוסעים הצפופים, לחלקה האחורי של הרכבת. לאחר בדיקות כאלו ואחרות, נסעה הרכבת אחורנית (!) והנוסעים ירדו בתחנה.
מכיוון שתפעול מקורי ויצירתי כזה של תנועת רכבות הוא יקר המציאות, לא נותר לנו אלא לקוות שמומחי רכבות מארצות נחשלות כיפן, גרמניה, צרפת ושאר ארצות הים ישלחו מומחים מטעמן, ללמוד את החידושים האחרונים.