היום (ד' 25.6.08) יערך בתרועה וברוב עם והשקעה כספית של שני מיליון ש"ח "אירוע חנוכת גשר המיתרים" בכניסה לירושלים. למי שתהה מה משמעותו של תורן הענק המתנשא מעל לגשר כאצבע זקורה כלפי מעלה, משיבה עיריית ירושלים כי הגשר מהווה "סמל אדריכלי בעל משמעות באזור הכניסה לירושלים."
גשר המיתרים משמש כפתרון הנדסי בתכנון תוואי הרכבת הקלה של ירושלים. הרכבת תעבור עליו בדרכה מאזור התחנה המרכזית, בכניסה לעיר, בדרכה להמשך התוואי בשדרות הרצל. הגשר בגרסתו הנוכחית ישמש כמסלול לרכבת הקלה, ויחליף את הפתרון הפונקציונאלי של גשר עילי מעל לכבישי אזור הכניסה לעיר עליו דובר מלכתחילה.
ישנן דעות שונות על משמעותו האסטטית של המונומנט בכניסה לבירה. ישנן שאלות נוספות הקשורות בעלות האחזקה וביציבות הפרויקט. אבל אין ויכוח כי ההוצאה מתקציב הציבור על הקמתו תפחה מעלות של 70 מיליון ש"ח ל-270 מיליון.
טכס חנוכת הגשר נקרא בלשון מערכת ההסברה העירונית "הללויה". הוא ייערך כמובן בנוכחות שר התחבורה וראש העיריה שיישאו דברים, יברכו ויצטלמו. זמרי העילית דוד דאור ודודו פישר ישירו. יהיו בטכס גם תזמורות ומקהלות, אמני רחיפה ואקרובטיקה ומופע ענק של זיקוקי דינור. בקיצור חגיגה אמיתית. [כבר היו "לשונות רעות" שטענו כי הטקס המפואר מהווה פתיחה למערכת הבחירות העירונית].
טוב לא בדיוק חגיגה. לרגל הטכס שוב יחסמו כבישים רבים בירושלים והתושבים בעיר הקודש יעמדו פעם נוספת בפקקים. גם הכניסה הראשית לעיר תחסם ו"אנו מתנצלים על אי הנוחות הזמנית עקב המופע".
בהתאמה כמעט מושלמת לעיתוי החגיגה המפוארת, מודיעה חברת "אגד" לתושבי הישובים סביב לירושלים על הרעה באיכות השירות לעיר הבירה. מראשית השבוע כבר שונו מסלולי הנסיעה של האוטובוסים הנוסעים ממבשרת ציון לעיר. המסלול קוצר. האוטובוסים כבר לא יגיעו למרכז. הם יסיימו את הנסיעה בכניסה לעיר. מי שירצה להגיע למרכז ירושלים יאלץ לעלות לאוטובוס נוסף. כך הלוך וגם חזור. שינויים דומים יערכו גם בקווים ממעלה אדומים, אבו גוש, קריית יערים, אורה, עמינדב ושאר ישובי פרוזדור ירושלים. אפשר יהיה לרכוש כרטיס מעבר מוזל בעלייה לאוטובוס שיהיה יפה לנסיעה מהכניסה לעיר למרכזה. למה השינוי? כי במסגרת העבודות על תוואי הרכבת הקלה לא יוכלו האוטובוסים לנוע ברחוב יפו. אבל, כך נאמר על-ידי היחצנים, "בעתיד הלא רחוק תושבי ירושלים ומבקריה ייהנו ממערכת תחבורה יעילה ומודרנית..."
מצב בעייתי
בלי שהתכוונו לכך המחישו קברניטי העיריה את מצבה הבעייתי של העיר אשר בניהולם. מצד אחד ריבוי אירועים, טכסים ופסטיבלים, ומאידך התדרדרות באיכות החיים בעיר. מצד אחד הקמת מונומנט ענק השולח תורן אצבע זקור לשמי העיר וטכס מפואר לכבוד הסמל הארכיטקטוני החדש, ומאידך הרעה בתנאי התחבורה הציבורית לתוך העיר. אגב, הטכס המפואר יערך השבוע במקביל, כאמור, לשינויים בקווי התחבורה הציבורית, אבל השימוש המעשי בגשר לצורכי הרכבת הקלה יהיה לא לפני שנת 2010.
כך זה אגב, בכל רחבי העיר. זה שנים סובלים תושבי ירושלים משיבושי תעבורה חמורים בשל עבודות הרכבת הקלה. אם לא די בכך עבודות התחזוקה השוטפות של מערכת הכבישים נעשות בהיקף נמוך מהצרכים בשל מצוקה תקציבית. מבטיחים לתושבים שהמצב ישתפר משמעותית עם השלמת העבודות, אבל אלה נמשכות ומתארכות על פני שנים רבות. בינתיים העיר מלוכלכת, הדיור יקר והתעסוקה מוגבלת כמעט כולה למגזר הציבורי המקצץ בתקנים. התוצאה - תושבים עוזבים לפרברים או למרכז.
מעל לכל מרחפת הדעה שקנתה לה אחיזה שהכול בגלל שהחרדים השתלטו על העיר וכופים על תושביה החילוניים את אורח חייהם. האשמה זו אינה נכונה. אבל חלקים ממנה בכל זאת יש להם אחיזה במציאות. העובדה המעיקה ביותר היא התדלדלות מערכת החינוך הממלכתי והממלכתי-דתי בירושלים. בכל שנה פוחת מספר התלמידים. אין כבר מספיק ילדים על-מנת להצדיק אחזקת גן חובה חילוני בשכונות רבות בעיר. כך גם המצב בכיתות הנמוכות של בתי הספר. המבנים המתרוקנים מפתים את עסקני החינוך החרדי לדרוש כי יועברו לרשותם. יותר ויותר שומעים בעיר על מוסדות חינוך חילוניים וגם בחינוך הממלכתי דתי, הנאבקים למניעת סגירתם והעברת המבנה בו הם שוכנים לרשות החינוך החרדי. יותר ויותר מוסדות חינוך כאלה נאלצים להסביר כי המשך קיומם חשוב אף שמספר הנרשמים אליהם יורד.
התופעה הזו של ירידה מתמדת במספר תלמידי מערכת החינוך הממלכתית היא אור אדום של ממש בפני ראש העיר וחבריו. כי בעקבות התלמידים הולכים גם ההורים. באחד מאתרי האינטרנט פורסמה רשימה בה נטען כי הסיבה לעזיבה של ירושלים היא היעדר פרסום חיובי ותדמית רעה. דווקא יחסי ציבור טובים לא חסרים לעיר. מערכת ההסברה של העיריה לא תחמיץ שום אירוע על-מנת להציג באמצעותו את החיים בעיר כסיפור של הצלחה. יש אירועי תרבות יש קידום תיירות, יש פסטיבל ישראל, יש פאבים, יש מסעדות.
אבל העיר ירושלים, שאוכלוסייתה ענייה, מוציאה עשרות מיליוני ש"ח מתקציבה על הקמת מונומנט ראווה בכניסה לעיר (היתרה מתקציב משרד התחבורה) ואינה מסוגלת לספק שירותי חינוך נאותים גם לא שירותי רווחה לתושביה. העובדות הן כי מגמת העזיבה של תושבי ירושלים היהודים את העיר נמשכת ומתגברת, לעומתה גובר הלחץ מצד התושבים הערבים מסביב לעיר להיכנס פנימה ולהיאחז בה כתושבים.
האם "גשר המיתרים" יסייע לשנות את המגמה בעזרת תורן האצבע הזקור לשמיים, מתנשא מעליו ומוחזק על-ידי 70 כבלי פלדה דמויי מיתרים משני צדיו?