הרהורים על גשר ועל מיתרים

כמה אירוני כיצד גשר אחד בעל מיתרים הרבה, יצר כל כך הרבה מהומה, הפרדה ומחלוקת, כאילו לא בגשר מדובר אלא בחומת בטון בצורה... גדר הפרדה אם תרצו. כמה אירוני, וכמה מצער. להבהיר, אינני מתכוונת לתקוף את החרדים, אני דווקא בעדם. תמיד הייתי בעדם. הם העתיד שלנו כאן בארץ ישראל. הם הביטחון הדמוגראפי מול אויבינו המוסלמים, הם הם הכוח העולה! ...ולנוכח האלטרנטיבות הקיימות - טוב שכך. יתרה מזאת, הגיעו היום, הרגע והזמן שהחילונים בארץ יתחילו להסתגל לרעיון כי נכון לנו רוב יהודי בארץ ישראל - בזכותו של המגזר החרדי. לדבר זה יש השפעות תרבותיות, כלכליות, פוליטיות ומדיניות - מהסוג שהשמאל לא יאהב. הריבוי הדמוגראפי בקרב המגזר החרדי, יחד עם הנתונים על הריבוי הדמוגראפי בקרב המגזר הלאומי-דתי, יחד עם הנתונים הדמוגראפיים על המגזר החילוני (אשר רובו מסורתי ומאמין בקיומו של בורא עולם) - לא מותירים ספק; עוד לפני שתחגוג ישראל 100 שנות עצמאות - יהיה בארץ ישראל רוב יהודי (ולא רוב מוסלמי), יהיה כאן ראש ממשלה חרדי, רמטכ"ל חובש כיפה, בית משפט שלנשיאו פאות מסתלסלות ומפכ"ל משטרה עטור זקן. ומה לי, אישה חילונית כי אצא בקול תרועה, בתופים, במחולות ובמצלתיים לנוכח המגמה הברורה של התחרדות הרחובות בישראל? ובכן, העניין פשוט מאוד. המגזר הדתי, על כל רבדיו ועל כל תת-קבוצותיו וחצרותיו, הוא בראש ובראשונה מגזר של ספר, לימוד, עיון וחשיבה. יש אצלו מקום לפולמוס, למחלוקות, לשאלות ותשובות, ליצירה ולהגות. את התשתית הזו אני אוהבת ועל התשתית הזו אני סומכת בעיניים עצומות. מעדיפה את תרבות השבת ובית הכנסת על פני תרבות המועדונים, האלכוהול והסמים. מעדיפה את תרבות הלימוד בצוותא על פני תרבות התקשורת הלא אישית באינטרנט. מעדיפה את הגיגי התלמוד על פני הגיגיו של יאיר לפיד. מעדיפה את השמלות על פני החוטיני, וכבר אמר לי חבר כי זה (השמלות) גם יותר סקסי. הגידול הדמוגראפי בקרב המגזר הדתי נותן את אותותיו גם בשווקים וברחובות: מדי יום נפתחים יותר ויותר מוסדות חינוך ובתי עסק של חרדים בעיר, נפתחות מכללות של חרדים ובהן נלמדים מקצועות ההנדסה, המחשבים, המשפטים... ואין תימה. לגברים אין ברירה והם נכנסים לשוק העבודה כדי לעזור בפרנסת הבית, והנשים מייסדות ארגונים למען זכויות נשים... כמו כל מגזר בעל צרכים משלו, למגזר החרדי צורך בשירותי בריאות, בשירותי משפט, בשירותי בניין, בשירותי חינוך והמגזר מתחיל לדאוג לעצמו, נמאס לו להיות עני, אין לו ברירה - וכך צריך. השלב הבא עלינו לטובה הוא השתלבותם של הגברים החרדים בצבא והבנות החרדיות בשירות הלאומי - שלב שהוא בלתי נמנע. להזכיר, גם בתקופת התנ"ך פעלו בקרבנו מנהיגים יראי שמיים שהיו לוחמים לתפארת. אכן, צפויות לנו מהפכות חברתיות ותרבותיות גדולות בעתיד. למשל, אותה קבוצה חילונית שמאלנית אוהבת סושי אשר יצאה במשך שנים נגד "השתמטות" החרדים מהשירות הצבאי (עיין ערך: חוק טל) תצטרך בקרוב להלחם למען לא ייכנסו הדתיים לשורות הביטחון ולעמדות הקצונה... שכן, איך תוכל להוציא אל הפועל את שטות ה"הינתקות" הבאה... מאשקלון? חומר למחשבה. מפגן הכוח של החרדים בירושלים (פרשת הרקדניות הצנועות) צריך ללמדנו כי העתיד - כבר כאן. המסר הועבר ונקלט. השאלה - מה הלאה; גשר, או חומה?! כאמור, חומר למחשבה.