התרגיל המלוכלך של קדימה ו"העבודה", שנועד רק כדי לדחות את הקץ, נעשה ללא כל בושה על גבם של כולנו. אין זאת כי אם מלחמת ההישרדות החולנית של שתי המפלגות האלה חשובה עבורן לאין ערוך מהודאתן בכישלונן הצורב.
על-פי כל הסימנים, ישלמו אומנם שתיהן את מחיר הכישלון ביום הבוחר. אבל זה הולך ומתרחק מאיתנו, ועד אז נצטרך כולנו לחרוק שיניים ולהמשיך לשחות בתוך הסחי והמיאוס, שכבר היה לנו לזרא.
שתי מפלגות גוססות - האחת על תקן של אנדרוגינוס והשניה, האבודה, שסובלת מאימפוטנציה – הצליחו בתרגיל מלוכלך אבל מוצלח, לשטות בנו ולהכתיב לנו תוך כך את לוח-הזמנים העתידי.
מרווח-נשימהההסכם, באישון-ליל, בין שתי המפלגות (קדימה לעבודה, רחמנא לצלן), העניק לאולמרט ולממשלתו מרווח נשימה נוח ומנע את פיטוריהם של שרי העבודה. באירוניה של הגורל כופפו, בהסכם ההדדי הזה, שני האהודים זה את זה: אולמרט חוייב לקיים את הפריימריז לראשות קדימה עד ה-25 בספטמבר הקרוב, ואילו ברק נאלץ להעניק לאולמרט בתמורה אתנן שיש בו סיפוק: שקט קואליציוני, לפחות עד לאותו מועד מר ונמהר.
התרגיל המלוכלך כוסה באצטלה של "אחריות ממלכתית" ו"טובת המדינה", כשעל ההצגה המכוערת הזאת מנצחות שתי מפלגות ממוטטות, הנשענות על קנה רצוץ.
חתול מדמםלפרפורי הגסיסה של אהוד אולמרט בראשות הממשלה והמפלגה ניתנה הפעם זריקת-מרץ דווקא על-ידי יריבו, כביכול, אהוד ברק, יו"ר מפלגת העבודה. התוצאה לא איחרה לבוא: כמו חתול דרוס ומדמם, הנאבק נואשות בפצעיו הקשים, שוב הצליח אולמרט - לא להאמין - לזקוף ראש ולהכריז קבל עם ועדה, כי הוא נחוש ללכת לפריימריז ולא להיכנע. באותה עת הצליח ברק להינצל מציפורניהם החדות של יריביו למפלגה, המשחרים זה מכבר לטרף שלו.
על מזבח ההישרדות מוקרבים, בינתיים, ללא כל בושה, ענייניה הסוערים של המדינה: למן השחיתות ההולכת וגואה בצמרת השלטון ועד למניפולציות הננקטות בדרך לשחרורם של חטופי צה"ל - גלעד שליט, אהוד גולדווסר ואלדד רגב.
מי שמייחל כמונו להסרת הרעה החולה הזאת מקרבנו, שוב ייאלץ להמתין בסבלנות אין קץ ליום הגואל, שבוא יבוא.