הוועדה לבחירת שופטי העליון מונה תשעה חברים והם: שר המשפטים, שר נוסף, שני חברי כנסת, שני נציגים מלשכת עורכי הדין, נשיא בית המשפט העליון ו-שני שופטי עליון. יוצא אפוא, כי לבית המשפט העליון יש שליש חברים באותה ועדה.
חתן פרס נובל לתורת המשחקים, פרופסור ישראל אומן, צוטט כמי שאומר כי השליש של נציגי בית המשפט העליון הוא השליש הכי גדול בוועדה. רק אלוהים יודע כמה הוא צודק.
בית המשפט העליון שלנו הוא היחידי בעולם, כנראה, שבעלה של הנשיאה שלו חשוד בעבירות פליליות, שופטת בכירה בו (עדנה ארבל) חייבת, לפחות לכאורה, כספים לקופה הציבורית, ושופט נוסף היה פוליטיקאי מקצועי נטו לפני מינויו (ארמונד לוי).
השופטים בישראל הם השופטים היחידים בעולם הרואים עצמם
בחירים ולא רק
בכירים. זאת למרות שמעולם לא נבחרו, אלא מונו.
ישראל היא המדינה היחידה בעולם, שבה אתה מצביע אחת לארבע שנים לכנסת, מגלה בדיעבד כי אומנם בחרת במפלגה או תנועה שיוציאו לפועל את מה שאתה מאמין בו, אולם עם כל הכבוד לך ולבחירתך, מי שיקבע מה טוב לך הוא בית המשפט.
רק בישראל היועץ המשפטי הוא גם הקובע והמחליט. אפילו במאפיה, לקונסיליירי אין סמכויות כה נרחבות.
רק בישראל היועץ המשפטי הוא גם התובע הראשי. איך אפשר להסתחבק עם שר בישיבה בבוקר, ובצהרים להחליט על העמדתו לדין? אז מדוע היועץ מתנגד לפצל את התפקיד?
רק בישראל יש לאחמד טיבי ולשותפיו זכות להביע דעה, כל דעה וטוב שכך, אבל לא למי שחושב בדיוק ההיפך מהם.
רק בישראל "מותר" לנשיאת בית המשפט להשתלח בשר המשפטים מבלי שיהיה למישהו כלים להעמיד אותה במקום. זוכרים מה קרה פעם לסופר עמוס קינן שביקר החלטה של בית משפט? אז תעיינו בגוגל.
רק בישראל מהווים השופטים ממוצא מזרחי פחות מעשרה אחוז, שלא לדבר על חובשי הכיפות ובעלי האוריינטציה הימנית, אבל במשפטו של אריה דרעי היו שלושה שופטים ממוצא מזרחי. מעניין, לא?!
רק בישראל יכול שופט עליון לפסול שופט מלכהן אף הוא בעליון, כי לשופט המועמד אין/יש אג'נדה (רות גביזון, נילי כהן).
רק בישראל מעמידים לדין שרי משפטים/ביטחון פנים שלא רואים עין בעין עם הפרקליטות ובית המשפט.
רק בישראל זוכים שרי משפטים (לפיד, ליבני, שטרית, ביילין) להערצה מצד שופטים בגלל מה שהם
לא עושים, ולא בגלל מה שהם
כן עושים.
רק בישראל הכל שפיט, הכל בגיץ ולעזאזל הכנסת והממשלה.
אז מה הפלא, שהתפוז הכי מתוק הוא כבר לא רק בישראל...