אופי התגובות
למאמר ביקורת על התוכנית היה מדהים: מעל אלף תגובות, רובן המכריע נרגשות ונסערות בקנה מידה חריג. מה קרה?
עם ישראל הציץ, נפגע, ומיד החל לזעוק, אבל אץ רץ לצפות... תגובה המוכרת לנו מן הסדרה "הישרדות", גם שם הביקורת הייתה עזה ביותר אבל הרייטינג נסק לשמיים. הצופה התמים כנראה התבלבל אז בין "ריאליטי" ל"דוקומנטרי", והתקשה להבין שללא מניפולציות התוכנית הייתה מוצאת את עצמה בערוץ טבע לחובבי הז'אנר בלבד. ברגע שתוכנית מכניסה את הצופה למעורבות רגשית עזה, גם אם ביקורתית ונזעמת – היא הצליחה.
מעבר להתחסדות (שאולי אפשר לכנותה: "בוכים וצופים"), נחשפת כאן בעצם צביעות הרבה יותר משמעותית. התוכנית מזכירה את הילד שצועק "המלך הוא עירום". אנחנו מסרבים לראות את הלכלוך בחברה, זה לא אומר שהיא נקייה. כולם יודעים אבל מעדיפים לשקר לעצמם כל כך טוב, עד כדי כך שהם מאמינים לשקרים שלהם.
מדוע אנו מגיבים כך? התוכנית משמשת בעצם כמראה: היא מטיחה את האמת בפרצופנו. כל מנגנוני ההגנה שבנינו בעמל רב מתנפצים ואנו נחשפים בבת אחת למלוא כיעורנו. מתברר שיש לנו פנטזיות ותשוקות, אנחנו לא שיא היושר ולא שיא המוסר. יש פערים בין התדמית שלנו על עצמנו ובין המציאות, והם אינם קטנים.
התגובה הטבעית להלם היא כמובן: לשבור את המראה. המראה מכוערת, מה עושים? מנפצים אותה! המנחה מיד מתויג עם "הרעים", וכמובן המשתתפים: איך הם יורדים לרמה שהם מוכנים להיחשף למען כסף? איזה חסרי מוסר הם לעומתנו? בזעמנו עליהם אנחנו מציבים עצמנו עם "הטובים". נראה שהחלוקה הדיכוטומית לטובים ורעים מאפיינת אותנו מאוד. כולנו שייכים כמובן ל"טובים" עד שאנו נתפסים בקלקלתנו.
השד לא נורא
קיימת תחושה שזו תוכנית פורנוגרפית, אבל האמת היא שכתבות בנושאי מין המתפרסמות בעיתונות רגילה נועזות הרבה יותר. יש כאן חשיפה נפשית והיא מפחידה אותנו, אבל אולי השד בעצם לא כל כך נורא?... כך גם לגבי הפחד מחשיפה גופנית: אולי אנחנו הטועים ואילו הנודיסטים הם הצודקים? משילים את הצביעות, ללא מתח מיני, רוב האנשים מבוגרים ומדכאים מייד כל יצר מיני, אם בכלל. מי יודע, אם תרבות הנטוריזם הייתה מפותחת אצלנו, אולי בעיות הקשורות לדימוי גוף, כמו אנורקסיה, היו פוחתות?
תוכנית "הדוגמניות" הייתה באמת שערורייתית: צעירות שאפתניות רוצות לגעת בזוהר, מכריחים אותן להשפיל את עצמן ולהצטלם בעירום. למה? הן לא רוצות להיות זונות, הן רוצות להיות דוגמניות! הפעילו עליהן מכבש לחצים כדי לשכנע אותן שההתנגדותן להתפשט בלתי הגיונית בעליל... אילצו אותן! רוצה להתקדם בעולם הזוהר? תתפשטי. בתוכנית "הפוליגרף" אנשים בוגרים הגיעו למסקנה שהם מספיק חזקים נפשית, חשיפה לא מפחידה אותם והם מוכנים להתמודד עם האתגר כדי להרוויח כסף קל. לגיטימי.
התוכנית היא יותר מסתם תוכנית פאסיבית. הצופים אינם יכולים להישאר אדישים אליה, במקרים מסוימים אף משליכים מהמתרחש על עצמם ועל חייהם. היא מציפה על פני השטח נקודות שלרוב נהוג שלא לתת עליהן את הדעת, יתכן שיש בה אפילו פוטנציאל לחשבון נפש זוגי תוך כדי צפייה.
מכל התגובות ההיסטריות הייתה רק טענה אחת נכונה והיא בנוגע לשעת השידור. הורים נאלצים להתמודד עם שאלות מביכות של ילדיהם, לכן בהחלט ראוי לשקול לדחות את שידורה בשעה.
לסיכום
הסרת התוכנית מהמרקע לא תועיל במאום לחברה הישראלית, רק תקל עליה להמשיך להאמין באיכותה המושבחת כביכול. החברה הישראלית איננה חברה בריאה. היא חברה מתוחה, סוערת, אימפולסיבית, צבועה ומתחסדת, המסרבת להכיר בדברים המכוערים שבה. חברה אינדיבידואליסטית על בסיס קפיטליזם חזירי. התמודדות עם האמת היא תנאי הכרחי לשינוי. היה יכול להיות מעניין מאוד לו היו מושיבים על הכסא גם פוליטיקאים...
משהו לא טוב מתרחש בממלכת ישראל! לא צריך לחבר אותנו לפוליגרף כדי להבחין בכך, אבל התוכנית בהחלט יכולה לשמש מעין גלאי אמת לדברים המבעבעים מתחת לפני השטח. חשבון נפש חברתי לאומי מעולם לא היה נחוץ כל כך.