מתי חייב הבעל לזון את אשתו?
חובת הבעל לזון את אשתו חלה רק בתקופת הנישואין ופוקעת עם הגירושין, בניגוד לחובתו לזון את ילדיו שחלה ללא קשר לגירושין.
מה סכום המזונות שעל הבעל לשלם לאשתו?
סכום מזונות אישה נקבע בהתאם לכלל ההלכתי "עולה עמו ואינה יורדת", לפיו על הבעל לדאוג לספק לאשתו לפחות את אותה רמת החיים לה הורגלה בטרם נישואיה עמו.
בהתאם לכך, גובה דמי המזונות להם זכאית האישה נקבעים בהתאם לרמת החיים לה הורגלה במהלך נישואיה עם הבעל, כל עוד אינה פוחתת מרמת החיים שלה הורגלה בטרם נישואיה עמו.
מכאן נגזר גם שאם הבעל ירד מנכסיו, ורמת החיים שלו ירדה במהלך נישואיו, הרי שהוא מחויב להמשיך ולספק לאשתו את אותה רמת החיים שלה הורגלה בטרם ירד מנכסיו.
קיימות מספר דרכים להוכיח רמת חיים, כאשר הדרך בה נבחר תושפע משיקולים שונים כגון תוכניותיה העתידיות של האישה לגבי קשר הנישואין, ויתורים שונים שהאישה מבקשת להשיג מהבעל וכן הלאה.
מהו המדור אותו חייב הבעל לספק לאישה?
חובת הבעל לספק מדור לאשתו נכללת בתוך חובת המזונות ובשל כך, על המדור להיות באותה רמת חיים שבה התרגלה האישה לחיות. בפסיקה נקבע כי אין מסתכלים רק על הבית עצמו, אלא גם על סביבת המגורים, שצריכה להיות ברמה נאותה לה הורגלה האישה במהלך נישואיה.
גם אם בעלך הגיש תביעה לפירוק שיתוף, עדיין יש לך אפשרות להגיש תביעה למזונות ולמדור ספציפי בבית הדין הרבני, ולבקש במסגרתה להמשיך להתגורר עם הילדים בדירה המשותפת עד הגיע האחרון שבהם לגיל 18. אם בית הדין הרבני ייתן את פסק הדין למדור ספציפי בטרם ניתן פסק דין סופי בתביעת הפירוק, אזי יאלץ בית המשפט לענייני משפחה לדחות את הפירוק עד הגיע אחרון הילדים לגיל 18.
מזונות מדין מעוכבת
כאשר קיים פסק גירושין, והבעל מסרב לקיימו, ניתן, בין היתר לחייבו לשלם לאישה מזונות גבוהים ואף כפולים מהמזונות שהאישה נוהגת לקבל, וזאת משום שהאישה היא בגדר "מעוכבת מחמתו להינשא", קרי, אינה יכולה להינשא לאחר מכיוון שבעלה מסרב ליתן לה גט. כמובן שבשלב זה הבעל גם מאבד את זכאותו לקבל מ"מעשה ידיה" של האישה.
באלו מקרים לא יהא חייב הבעל לשלם מזונות אישה?
כשהאישה עובדת- אל מול חובת הבעל לזון את אשתו עומדת חובת האישה להעביר לו מ"מעשה ידיה", קרי, להעביר לו את השתכרותה מעבודה או את הכנסותיה מנכסים שבבעלותה (ואולם, לאישה אין חובה למכור ו/או לממש רכוש שבבעלותה). הדין מאפשר קיזוז בין החובות באופן זה שהבעל לא יהיה חייב לזון את אשתו והאישה לא תהיה חייבת להעביר לבעל ממעשה ידיה.
ואולם, כאשר האישה אינה רוצה לעבוד, אין הבעל רשאי לחייבה לעשות כן, והוא יהא חייב להמשיך ולזון אותה, קרי, סירובה לעבוד, אף שיכולה היא לעשות כן, לא יפגע בזכויותיה.
שונה הוא המצב כאשר קיים חשש ממשי כי האישה במתכוון עזבה את עבודתה בכדי לקבל את מזונותיה, במקרה זה ייתכן שביה"ד לא יחייב את הבעל להוסיף ולזון את אשתו.
כאשר האישה מכשילה את הבעל מלקיים מצוות הדת- אם הבעל מצליח להוכיח בפני בית הדין/בית המשפט כי האישה פועלת במכוון כדי להכשילו מלקיים את מצוות הדת, מקום בו הוא נוהג לקיימן, יכול ותישלל זכאותה למזונות.
כאשר האישה מסרבת לקיים יחסי אישות עם הבעל: אישה מורדת- אישה אשר מסרבת לקיים יחסי אישות עם בעלה, ללא כל נימוק ממשי שביה"ד/בה"מ מצא כסביר, הנה אישה מורדת אשר אינה זכאית למזונותיה.
כאשר האישה בוגדת בבעל-אישה שבגדה בבעלה מאבדת את זכאותה למזונות, ואולם בתי הדין הרבניים ובה"מ לא ממהרים לשלול את מזונות האישה בגין עילה זו והם דורשים ראיות של ממש לבגידת האישה בכדי לשלול מזונותיה.
כאשר האישה עוזבת את הבית: אישה מעין מורדת- זכות האישה למזונות קמה מתוך חייהם המשותפים של בני הזוג, לכן, כאשר אישה עוזבת את הבית ללא כל נימוק ממשי שביה"ד/בהמ"ש מצא כסביר, היא מאבדת את זכאותה למזונות באופן זמני, עד שתחזור להתגורר עם בעלה תחת קורת גג אחת. גם אישה החיה בנפרד מבעלה, מסיבה שבית הדין מצא אותה כמוצדקת, ובעלה התחייב לחזור בו מדרכיו הרעות, חייבת לחזור לביתה שאם לא כן, תאבד מזונותיה. ישנה השפעה לגורם הזמן- ככל שחלף זמן רב יותר מעת העזיבה- יטו לתמוך בשיבת האישה לביתה.
גירושין- חובת הבעל לזון את אשתו פוקעת במועד הגירושין של בני הזוג. לעיתים נדירות יסכים הבעל להוסיף ולשלם מזונות לאשתו גם לאחר הגירושין, ואולם אין לו כל חובה לעשות כן.